לדעתי התשובה טמונה בכך שככול שאנחנו פחות מרוצים מעצמנו, כך אנחנו יותר משמיצים את האחרים.

לרובנו אין ביקורת עצמית גבוהה, תמיד נחפש את הפאקים שלנו בגורם חיצוני עם משפטים כמו:

"למה נפלתי בעסק? השותף שלי דפק אותי", "אם זה היה תלוי בי...", "אמרתי לו, אבל...", ועוד ועוד.

ככל שאנחנו פחות שבעי רצון מהחיים שלנו, כך עוברי אורח מצליחים יפגעו יותר מנחת לשוננו.

פרגון היא תכונה אצילית ששמורה לאנשים טהורים. היכולת לשמוח בשמחתם של אחרים מעידה על ביטחון עצמי גבוה, על שלמות פנימית.

צרי העין לא יוכלו להיות מאושרים לעולם, הם יאכלו את עצמם מבפנים, הם יהיו לעולם כעוסים ועסוקים בלהסביר את כישלונם, בהצלחתם של אחרים.

מי שיודע לפרגן משמע שהוא לא נכשל בחיים, להפך, הוא שבע רצון מחייו כמו שהם!

משמע, הוא הצליח להגיע לשלמות פנימית וזו למעשה התכלית של החיים.

להיות שלם עם עצמך, לזכות בשלווה פנימית, לראות את האור ולהיות עטוף באהבה ושמחה היא המהות האלוהית.

אם עדיין לא למדת לפרגן, זה חבל, אבל זה לא נורא, אף פעם לא מאוחר להגיע אל הטוב השוכן בך - אני ממליץ בחום שבכול פעם שתבחין או תתקל בהצלחה - תפרגן, פרגן חופשי.  

נסה להרגיש שהצלחתם של אחרים היא כמו הצלחתך. חייך להצלחה והיא תדבק בך.

שמח בשמחתם של אחרים – ותהפוך לאיש שמח מטבעך.

בסופו של דבר כל מה שאנו עושים, שוקדים ועמלים הוא כדי להיות שמחים ושלמים עם עצמנו... אז מה חשובה הסיבה?!

ברגע שתלמד לפרגן, הכעסים שמתערבבים כמחלה בבטנך יברחו, ואם הם לא יברחו לבד, זרוק אותם לעזאזל, הם השטן שפוגע באושרך ואוכל כל חלקה טובה ביופייך.

אם תחפש בכל דבר את הטוב, הטוב ישתלט על פנימיותך ויקרין גם על חיצוניותך.

ברגע שתלמד לעשות כן, בכול מקום בו תהיה, הצחוק והחיוך ישררו, אתה תמגנט את הסביבה אליך, כי הסביבה צמאה לאנרגיות טובות. אוי כמה שהיא צמאה להן...

ואיך לא?! כשטוב לנו... אנחנו חיים סביב הפחד מהעין הרע... אז אנו מנסים להסתיר אותו מאחרים. כשטוב לאחרים, אנחנו אכולי קנאה.

כשרע לנו, אנחנו דואגים שיהיה רע לכל הסביבה.

מה כל כך רע בטוב שאנו מבריחים אותו בכל הזדמנות? הרי הטוב הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו!

אפשר למצוא מיליון סיבות למה רע, ואם תחפשו - תמצאו, חופשי תמצאו.

אבל הדבר המדהים הוא שכדי שיהיה לנו טוב, אנחנו בסה"כ צריכים להחליט שטוב לנו! איך?

לא לחפש את הרע!

לא להבריח הרגשה טובה, להפך, להפוך אותה לטבע שני שלנו.

תחליטו להיות שמחים בלי סיבה נראית לעין ותהיו שמחים - זה פשוט וקל.

בית המקדש נהרס בגלל שנאת חינם, כך אומרים, לכן בזכות אהבת חינם ושמחת חינם הוא יבנה.

בית המקדש הוא מבחינתי משל לרוחניות, סמל לשלמות פנימית.

שנאת חינם הרסה את החיים הרוחניים, אהבת חינם תבנה את הרוחניות שלנו, את השלווה הפנימית שלנו, את האושר האמיתי שלנו מחדש.  

בואו נבנה לנו בית מקדש פנימי משל עצמנו באמצעות פרגון ושמחה בשמחתם של אחרים ואולי נדביק אותם בשמחתנו.

אולי לכך התכוון מי שהתכוון בחזון ביאת המשיח.

אולי בכך אנחנו נחוש סוף סוף את החיים שוקקים וזורמים בכל נים בגופנו – משמע נקום לפתע לתחייה!

יישובניק נט אתר הבית של תושבי הדרום הצטרפו אלינו לפייסבוק

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו