אנחנו מתנהגים בכל יום כעבדים בני עבדים!

כבר בבוקר, לפני צאתנו מהבית, אנחנו שוברים את הראש מול ארון הבגדים... בא לך למשוך איזו חולצה אהובה, אבל רגע.... מה יחשבו עלי אם אני אלבש את אותה החולצה שלבשתי רק לפני 4 ימים?!

הרצונות והצרכים האישיים שלנו מתבטלים מול מה יחשבו האחרים.... והיום רק מתחיל ובהמשכו דעתנו וטעמנו האישי הופכים להיות פחות ופחות רלוונטיים.

אנחנו העבדים של מה יגידו!

אנחנו השפוטים של פרעה המודרני, של מובילי הדעה, של הנורמות שאחרים קבעו בשבילנו, אנחנו עבדים של לחץ חברתי, של מה מקובל ושל שליטים אשר משחקים בנו כמו מריונטות לקידום האינטרסים המאוד ייחודיים להם.

אנחנו מתנהגים ואף מחנכים את ילדנו לפי נורמות שאחרים קבעו, את בחירות הבילוי, את תנועות הריקוד, את מקום הקניות, את בני הזוג, אפילו את חדר השינה שלנו אנו בוחרים לפי המשקפיים של מישהו אחר ש...אולי יקפוץ להסתכל..

אנחנו עבדים של מבטי הסובבים, של פרצוף עקום, של מי שלא אמר כלום אבל אולי התכוון לומר... ובעיקר אנו עבדים של פיידבק של חיזוקים מאחרים.

הצורך העז לקבל הכרה מאי אלו אנשים אחרים ואפילו רחוקים - משפיט אותנו ואפילו מפשיט אותנו. הוא גורם לנו לצבוע את עצמנו בצבעים לא נכונים לנו ולאבד את האני שלנו.

במראה שאנו מביטים לא משתקפת הבבואה שלנו אלא העיניים של אחרים - כיצד הם יראו אותנו.

עבדים כבר אמרתי?

את הדברים הכי אישיים שלנו אנו בוחרים לפי המשקפיים של השליטים.

אנחנו מתנצלים על כל תנועה לא נורמטיבית שאנו עושים, אנחנו נשעבד את משכורתנו לטובת רכישות/הוצאות שיראו טוב בעיני מישהו אחר (שאף הוא עבד של הנורמה). אנחנו עבדים של מה שהולך היום... וגם אם אנו קשורים למה שהלך פעם.... נצטרך להיפרד ממנו יפה... כי אנחנו לא קובעים.

אנחנו מבטלים את האני מאמין שלנו לטובת מה ש"הכלל מאמינים". 

אנחנו מפחדים שמישהו חלילה יעקם שפתיים מכך שאנו ראוותנים מידי, או צנועים מידי, שאנחנו רווקים מידי, או אוהבים מידי, או שלא טסים מידי...ואם טסים אז למה לטורקיה מידי ?

אנחנו עבדים בני עבדים כל עוד לא נחליט להיות בני חורין.

הרצונות, החשקים והשאיפות שלנו מתבטלים בפני הציפיות של אחרים.

אז מה עושים?

מחליפים את המראה שלנו כך שישתקף ממנה האני האמיתי שלנו. 

בן חורין אמיתי הוא בעל הביטחון העצמי לעשות מה שיפה, נכון, מוסרי וטוב בעיני עצמו! מי שעסוק בלרצות אחרים סופו שלא יהיה מרוצה! מי שדופק יותר מידי חשבון, סופו להידפק!

כשאנו לא בטוחים בדרך (וזה קורה לא מעט ומותר לתהות), אנחנו יכולים לבחור ולאמץ אדם או שניים שיהוו את החץ, הדמות והדוגמה האישית שלנו - הם יהיו הבחירה הבלעדית שלנו והתשובה שנבחר - כיצד להתנהג בסיטואציה מסויימת.

מה האחרים יגידו?! מי שיתמיד בדרך שלו... יגידו בסוף שהוא תותח או תותחית על!
אבל בעצם מה זה משנה מה יגידו... הפסקנו ברגע זה להיות שפוטים!

אנחנו יכולים למכור את הכול - אבל רק לא למכור את עצמנו לזרים!!!

למה זה כדאי להתנהל כך?
אושר בא מהשורש א.ש.ר (אשר) רק כשאדם מאשר לעצמו שמה שהוא עושה - זה נכון.... הוא יהיה מאושר, הוא יהיה אדם שלם!

האושר, השלמות החרות היא - ללכת עם התחושות הפנימיות, עם מוסר שבוער בפנים, עם מודעות שבאה ממקומות מוחבאים (אך קיימים) עם הכרה שנובעת מבטחון ובטחון שנובע מהתמדה באותה הדרך - הדרך שלך! 

מי שיפנים זאת, יהיה בן חורין!

חג שמח וכשר - באהבה - אייל