ארז קמיניץ,

ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים, ידוע כבעל חוות דעת והנחיות קשוחות - הוא הוביל תיקון לחוק התכנון והבנייה, שלפיו תוחמר האכיפה על מי שמבצע עבירות בנייה. התיקון החדש זכה לכינוי "חוק קמיניץ", והדרישה לבטלו היא אחת התביעות של תנועת צומת המייצגת את המושבים.

עוד הוא דוגל בצמצום היקף זכויות הבנייה בתמ"א 38, ומוביל התנגדות חריפה לוותמ"ל (הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור) והערים קשיים על שר האוצר משה כחלון שקידם רפורמות בתחום התכנון והבנייה.

"משטר הנחלות פשט את הרגל"

"משטר הנחלות פשט את הרגל. ברוחו הוא ראה מושבניק שבא לעבד את הקרקע ומקבל בית סוכנות, אבל העולם הזה השתנה. בעקבות המשבר שחוו בשנות השמונים ההתייחסות של המושבניקים והקיבוצניקים לנדל"ן השתנתה. הם למדו שחייבים לדאוג לנכס המרכזי, בית המגורים. זה גרם לכך שצריך לשנות את השיטה הבסיסית שעליה בנויים המושבים והקיבוצים. יש לשנות את משטר הנחלות, ולהגיד למושבניק 'קח את נחלת המגורים ואפשרות להקים עוד בית מגורים, ותוותר על כל היתר'. זה משהו שמושבניקים לא היו מוכנים לקבל, ובמשך שנים לא הצלחנו להתגבר על קושי פוליטי. לאורך השנים ניסינו להגיע לפתרונות יצירתיים, ובסוף יגיע היום שבו נצטרך להתייצב מול המראה ולהחליט לאן הולכים, ברור לי שיהיו מאבקים".

ומה על  האנשים שהקימו את המדינה ומרגישים שמחקו להם את העבר?

"יש שני סוגים של טענות שהם מעלים: אנחנו תרמנו למדינה את הקרקע, ושלחתם אותי להגן על הגבולות, ועכשיו כשהנכס שווה יותר כסף אתם רוצים אותו בחזרה. הטיעון שזה היה שלנו לא התקבל בשום בית משפט. גם הטיעון השני בעייתי. המערכת החוזית איתם מאוד ברורה. לפי החוזים חלקות ב' ניתנו להם למשמרת כדי שיעסקו בחקלאות, ואם לא עוסקים בחקלאות צריך להחזיר את הקרקע לרשות מקרקעי ישראל. בנכס המרכזי, חלקת המגורים, אנחנו מאפשרים רכישה בסכומים מאוד נמוכים ואפילו סמליים, ואני חושב שזה מייצר איזון ראוי. ההפרדה שלנו היא בין הנכסים של האדם למגורים לנכסים שקשורים לחקלאות".

על עבירות הבנייה במושבים ומגזר החקלאי

באפריל 2017 אושר תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה שהחמיר את הענישה על עבירות בנייה, שלפיו פקחי היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה רשאים להוציא צווי הריסה ללא ניהול הליך משפטי שהיה נדרש בעבר כאשר ההליך היה פלילי. במאי 2018 פרסם משרד המשפטים את תקנות העבירות המנהליות שניתן להטיל עליהן קנס. הקנסות על עבירות בנייה על פי התקנות נעים בין עשרת אלפים שקל ל־300 אלף שקל. כך בעקבות שני התיקונים נוצר מצב שבו פקחים יכולים להטיל קנס בסכום ניכר ללא משפט.

"החמרת האכיפה החלה בעקבות פנייה של היועמ"ש הקודם יהודה וינשטיין, שהבין שזו מכת מדינה, ללא התייחסות למגזר מסוים. התבקשתי לבדוק מה המדינה יכולה לעשות. ראינו שהבעיה החמורה היא במגזר הערבי, החקלאי והדרוזי, והגענו למסקנה שהמשפט הפלילי לא מטפל טוב באירוע הזה. הוא לא מספיק מרתיע כי זה הליך שנמשך הרבה זמן, ומאחר שזה הליך פלילי קשה להפעיל אותו. זה נוגע לבתי מגורים של אנשים, וגם ולמשטרה יש סדרי עדיפויות משלה.

"זה יצר היעדר טיפול, וזו שגיאה חמורה מעבר לעובדה שיש פגיעה בשלטון החוק. זו גם עבירה שכולם רואים אותה. כשמישהו למשל משכיר מתחם שלם בחלקה ב' בנחלה, כולם רואים שהוא מפיק הכנסה גבוהה מאוד מחלקה חקלאית; כך גם כשמישהו בונה בית מפואר על גבעה שאסור לבנות בה. עבירות כאלה הן גם פגיעה קשה בשלטון החוק וגם מסכלות את התכנון. היו מקרים שמיד כשהתחלנו לתכנן כביש חדש ישר יצקו יסודות כדי לסכל את התכנון. התוצאה היא של בנייה במקום שבו התכנון מתחיל להתהוות, וללא אכיפה לא יהיה תכנון מודרני".