חיים אלוש, מייסד הועידה: "השעה היא שעת משבר בחקלאות. הגיל הממוצע של החקלאים בישראל הוא 62 ובשנים האחרונות אין הרבה צעירים שפונים לדרך החקלאות כקריירה וזה כולל גם פיחות במספר הצעירים שפונים ללימודי החקלאות. חקלאים רבים אוסרים על הבנים והבנות להמשיך את דרכם החקלאית, מאחר והם לא רואים בתחום את עתידם. ועידת ישראל לחקלאות שמה לה למטרה לקדם את החקלאות בישראל ולאור מצב החקלאות במדינה וחוסר האטרקטיביות של התחום עבור אנשים צעירים בתחילת הקריירה שלהם, חשובה עוד יותר העובדה שיש כאלו שלא מוותרים ורואים בחקלאות את עתידם האישי והמקצועי. אנו רואים בהענקת הפרס שליחות, המעודדת את חשיפת החקלאות לצעירים אחרים, למען המשכת השושלת. אם לא תהיה לחקלאות המשכיות מעבר לדור שלנו, החקלאות הישראלית תיעלם לחלוטין וזהו גזר דין קשה מאוד לכלכלה ולביטחון המדינה".

להלן חמישה מתוך ארבעים הצעירים שנבחרו השנה:

טופז קפלן

פטריות אסיאתיות בנגב

טופז קפלן, מתמחה בגידול פטריות אסיאתיות אקזוטיות במשק קפלן

טופז קפלן הג'ינג'י האנרגטי, הוא אדם יוצא דופן במקום יוצא דופן. בהשכלתו הוא דווקא הנדסאי מים וקרקע, דור שלישי למשפחת חקלאים מאזור הגלבוע. לאחר שהתחתן החליטו הוא ורעייתו להגיע למקום קטן, לעסוק בחקלאות ולעשות גם ציונות, בלי מירכאות, במשמעות הטובה והאמיתית של פעם. אז הם הגיעו דווקא לקדש ברנע, המושב הקטן שנושק לגבול מצרים, בלב המדבר, ולאחר מספר התלבטויות וניסיונות החליטו לגדל שם דווקא פטריות – שמתקשרות באסוציאציות עם יערות עד קרירים וטחובים. לא עם מדבר.

ב"משק קפלן" מתמחים בגידול פטריות אסיאתיות-אקזוטיות. "הפטריות שלנו גדלות על אדמת הנגב ומשווקות בצורתן הטרייה, שמבטיחה ערך תזונתי. הפטריות המגודלות אצלנו הן אורגניות, על פי התקן האירופאי והן עומדות בתקני האגריאור של משרד החקלאות, ללא כל שימוש בחומרי הדברה ודשנים", הוא מעיד.

מלבד בני המשפחה הגרעינית, רק עוד פועל אחד, בחצי משרה, עובד עם טופז במשק. הפטריות של "משק קפלן" נארזות באריזה ממותגת, הנושאת בגאווה את שם המשק, אבל גם מתגאה בהיותה מוצר ישראלי ומהנגב.

את הפטריות של "משק קפלן" ניתן לקנות ב"טיב טעם", "עדן טבע מרקט", "האורגני", "משק חביביאן", ובחנויות טבע ותוצרת טרייה נוספות, וכן בשווקי האיכרים למיניהם.

שחר בלום

איש הסברס

שחר בלום, סמנכ"ל שיווק ומכירות של חוות "צברי אורלי"

במסגרת תפקידו, שחר בלום (39) מנהל את תחום מכירת פרי הצבר לרשתות השיווק ולשווקים הפתוחים בישראל, מנהל תחום יצוא פרי הצבר לשווקים בעולם ומנהל את תחום התיירות ומרכז המבקרים של חוות "צברי אורלי", בו נערכים סיורים ופעילויות לקבוצות ולבודדים. בנוסף מנהל שחר גם את תחום המוצרים המעובדים, כולל פעילותו של מפעל קטן המתמחה בייצור מוצרים מעובדים מפרי ומעלי הצבר.

"חוות צברי אורלי", הממוקמת בין דימונה לירוחם, היא פרי חלומו ויוזמתו של  אביו, שהקים את החווה ופיתח את הזנים. החווה הוקמה ב-1992, כששחר היה בן 13 בלבד, ומאז הוא מעורב בעסק המשפחתי. במהלך השנים ניסה גם לעבוד "בחוץ", אבל כעת הוא בחווה ומצהיר שמבחינתו - זה לנצח.

החווה היא הגדולה בארץ ובמזרח התיכון בתחום הסברס. היא משתרעת על פני 1,200 דונם, ומניבה אלפי טונות של סברס. את תוצריהם הם משווקים בישראל וגם מייצאים לאירופה. שחר מעיד כי הסברס אהוב מאוד באירופה.

אומר שחר בלום: "המטרה שלנו בחווה היא להפוך את הסברס מפרי טרי למוצר מעובד, אשר ישמש כמזון בריאות. אנו מקווים להפוך את הקערה על פיה, כך שלא יהיה בפרי כמות גבוהה של סוכר וחומרים משמרים. בין השאר אנו מייצרים אבקה המוגדרת כסופר פוד ומתכננים גם לייצר מוצרים קפואים, כבושים, סלטים ועוד, כולם על בסיס טבעי ואורגני. יש כאן אפשרויות רבות לגדול ולהתפתח. אנחנו רק בתחילת הדרך".

 

 נועם טור

מדובשו וגם מעוקצו

נועם טור, דבוראי (כוורן)

בוועידה השנה יש בין מקבלי האות גם פנים מוכרות במיוחד: נועם טור (35), זוכה "הישרדות", בן זוגה של הזמרת קרן פלס, אב ל-2 ילדים המתגורר במכמורת.

אביו של נועם הקים את המכוורת המשפחתית לפני 42 שנה. עוד בתור ילד, עזר נועם לאביו בעבודה עם הדבורים, אם זה במסגרת עבודה בבית הספר התיכון ואם זה בחופשות ובחגים. לפני 4 שנים נפטר האב וכתב בצוואתו שנועם יכול להמשיך את דרכו במידה והוא מעוניין בכך ואם לא, תימכר המכוורת והתמורה תתחלק בין האחים. לאחר התחבטויות רבות החליט נועם להמשיך את דרכי אביו ולהפוך לדבוראי גם הוא. המכוורת של טור נחשבת לבינונית – גדולה, והיא כוללת 1,200 כוורות.

 אלעד טבלן

גויאבה מהערבה

אלעד טבלן, מגדל גויאבות מחצבה

מזג האוויר והתנאים המיוחדים של הערבה מאפשרים לגדל בה פירות וירקות הנחשבים לעונתיים, מוקדם או מאוחר מהזמנים שניתן להשיגם בשוק הישראלי. אלעד טבלן מחצבה, מגדל במשק שלו 17 דונם של גויאבות אביביות וקיציות, שבנוסף על העובדה שהן מקדימות את זמנן בכמה חודשים טובים, מדובר גם בגויאבות הטעימות והמתוקות ביותר שאכלתם בימי חייכם – באחריות!

אלעד הוא בן חצבה. לאביו, שהוא השותף שלו במשק, יש כאן משק וותיק משלו המגדל בעיקר פרחי ליזיינטוס לשוק המקומי ולייצוא. אלעד גר מספר שנים בחו"ל, וחזר לערבה במקרה, לאחר שבחופשה בארץ הכיר את רעייתו. היום הם כבר הורים לארבעה. מלבד הליזיינטוס במשק של טבלן האב מגדלים גם ענבים בחממה וגם פאפיה, אספרגוס ותמרים. אלעד מספר שהם כבר שנים מספר עושים ניסיונות קדחתניים כדי למצוא גידולים נוספים וכעת הם ומנסים לפתח את תחום המטעים.

לשאלה למה דווקא גוייאבה? עונה אלעד: "עבורי ועבור אנשים רבים גויאבה זה עץ של נוסטלגיה. הריח של הגויאבה מחזיר אותנו לילדות. התחלתי בגידול גויאבות בהשראה של אבא שלי. כשהייתי ילד קטן לאבא שלי היה מטע קטן של גויאבה מזן 'בן-דוב' (הגויאבה המוכרת לכולנו) זה היה כישלון חרוץ והזן לא התאים. היום אנחנו מגדלים כאן זן שנקרא ליאור, אבל זה בינתיים ניסוי".

כמו בכל התחלה של משהו חדש וחלוצי, גם כאן נתקלים בקשיים לא מעטים: "לעץ יש קושי לשאת את הפרי בחום הזה. הוא צריך להתמודד גם עם החום וגם לשאת את הפרי. בנוסף, המסה הגדולה מתרחשת כשאין כלום בערבה. המנגו נגמר, המלון המוקדם עוד לא התחיל. יש קושי לוגיסטי אדיר לקטוף ולהוביל את הפרי, אורך חיי המדף שלו מתקצר משמעותית בגלל החום. בקיץ הפרי מאוד פגיע ובגלל החום כל נגיעה משאירה סימנים. אנחנו מנסים לחשוב על כל מיני רעיונות איך לייצב את הענף הזה ולהפוך אותו לענף כדאי", הוא אומר.

 

 יהודה יצחק

נינג'ה עם אג'נדה

יהודה יצחק ("טרזן) שותף במשק יצחק המגדל משמש, שזיף, אפרסק, נקטרינות, תפוח ורימון

רק מתמודדים ספורים בתכנית "נינג'ה ישראל" הצליחו לצלוח את המסלול המאתגר של השלב הראשון, שדורש כוח, סיבולת ויכולות אתלטיות לא מבוטלות (וגם לא מעט מזל) – ולעלות לשלב הבא. אחד מהם הוא יהודה יצחק, חקלאי מיסוד המעלה, המכונה בתכנית "טרזן". הוא אמנם לא הצליח לצלוח את שלב חצי הגמר, אך בזמן המסך שהיה לו – הוא בהחלט הרשים.

יהודה בן ה-28 מתנשא לגובה של 1.91 מטרים. הוא גלש בסנואובורד וקייטסרף, עד שגילה את ענף הטיפוס בהודו והתאהב. אבל יהודה הגיע אל הפריים-טיים הנחשק הזה כשהוא חמוש באג'נדה שאותה חשוב לו להפיץ: חשיבותה של החקלאות במדינה. הוא חקלאי גאה, אבל יחד עם זאת יש לו "בטן מלאה", כמו לחקלאים צעירים רבים.

יהודה הוא שותף עם אחיו ואביו במשק המשפחתי ביסוד המעלה, הקרוי "משק יצחק". הם מגדלים מישמש, שזיף, אפרסק, נקטרינות, תפוח ורימון. הפירות ממותגים וניתן להשיג אותם בכל הארץ. בתכנית התגאה יהודה שהפירות שהם מגדלים הם "הכי יפים בארץ!"

"היה חשוב לי להביא את נושא החקלאות למודעות", מסביר יהודה יצחק, "מכיוון שאני רואה שהדבר הזה – הולך להיגמר בארץ. אלא אם כן יקרה משהו דרסטי, עוד עשר שנים החקלאות הישראלית כבר לא תהיה קיימת. משנה לשנה היא בתהליך של צמצום. אם בתוך שבע שנים לא יהיה דור חדש שנכנס לחקלאות – הכל ייפסק".

ומוסיף "בתכל'ס אני חי מחקלאות כי אני נלחם על המשק שלי ואני עושה הרבה דברים בעצמי. אני קוטף את הפרי שלי לבד. אבל לצערי לרוב החקלאים אין אפשרות לעשות זאת".

וכשיהודה לא במטע הוא משתדל להתאמן בקיר טיפוס בכרמיאל, עושה פילאטיס ושוחה וגם עושה קצת חדר כושר.