אירית פורטוגז בת נלי ומשה, נולדה ביום כ"ד בכסלו תשכ"ה(29.11.1964) במושב כוכב מיכאל שבל, במועצה האזורית חוף אשקלון. היא היתה בת להורים שעלו מארגנטינה והתיישבו במושב. 

במרץ 1983 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל המודיעין. היא התבלטה בתכונותיה כמנהיגה בעלת חוש צדק, וידעה לעמוד על דעותיה. אחרי אימוני טירונות נשלחה לקורס פקידות בטחון-שדה, עברה קורס נהגות וקורס עובדת חקר מודיעין. במרץ 1984 הוענקה לה דרגת רב"ט.

אחת מנוסעות האוטובוס הייתה אירית, חיילת בחיל המודיעין שהייתה אחוזת התרגשות בעקבות הצעת נישואים שקיבלה מהחבר שלה, ובראשה כבר חיברה תסריטים לחיים החדשים שתנהל לאחר שתשתחרר.

אירית התגלתה כאדם קר רוח ובעל יכולת נתינה אינסופית, צעירה נבונה ואמיצה שביססה את עצמה כנציגת הנוסעים מול המחבלים. בשלב מסוים, לאחר שכוחות צה"ל ירו לעבר גלגלי האוטובוס על מנת למנוע את חטיפתו לשטחי עזה וגרמו לפציעתם של חלק מהנוסעים, אירית ביקשה וקיבלה מג'מאל את הסכין שלו כדי לחתוך את מכנסיו של פצוע.

בעזרת נוסע שהיה חובש בהכשרתו היא יצרה חוסם עורקים שעצר את הדימום. אירית דאגה גם לשאר הנוסעים, עודדה ותמכה. מאוחר יותר, בשלב המשא ומתן מורט העצבים של סיירת מטכ"ל עם החוטפים, היא הייתה זו שביקשה מחברי החוליה שיאפשרו להכניס לאוטובוס מזון, מים וחומרי חבישה – דרישה שאנשיו של קבלאן כיבדו במלואה.

קשה לתפוס את תעצומות הנפש שגילתה אירית בדרמה שהתחוללה ה-7 באפריל 1984; קשה להבין את האתגרים הנפשיים והגופניים שכל נוסעי האוטובוס החטוף נאלצו להתמודד איתם. אבל סיפורם מעולם לא סופר ושמה של אירית נותר לא מוכר לאזרחי ישראל. עד עכשיו.

צילום רפרודוקציה: צפריר אביוב - אירית פורטוגז ז"ל

הסרט "חטיפה: החיילת מקו 300"  שישודרב שבת 5.5, 21:00, קשת 12) חוזר לסיפור האנושי של החטיפה ומגולל את הדרמה שהתחוללה באוטובוס מנקודת מבטם של החטופים ושל המפקדים שניהלו את המבצע בזמן אמת. בסרט, דוקו-דרמה המשלבת שחזור אותנטי של האירועים, חומרי ארכיון וראיונות עדכניים עם החטופים ועם המחלצים

בין הנפגעים באוטובוס היתה אירית, שנרצחה בידי המחבלים. בת 19 היתה במותה.

היא הובאה למנוחות במושב בו נולדה, בכוכב מיכאל שבל. קברה נתחם כקבר צבאי בבית-העלמין של המושב. היא השאירה אחריה הורים, שתי אחיות ואח.

סרט חטיפה בקו 300 -צילום נחשון קפלן

במכתב תנחומים למשפחה כתבה בין השאר נוסעת שהיתה באוטובוס החטוף על שעותיה האחרונות של אירית: "שושנה חגי, שהיתה פצועה פצעים קשים, סבלה מקשיי נשימה וכאבי תופת ברגלים, זכתה במשך כל שעות הסיוט לטיפול נאמן ומסור של אירית.

"יחד עם הטיפול בפצועים, אירית קישרה בין הנוסעים לבין המחבלים וכל בקשה הועברה אליה. היא הסתובבה באוטובוס בצורה חופשית והגיעה עם המחבלים להבנה, שהיא לא צריכה לקבל רשות. אירית דאגה שכל הנוסעים יקבלו מים לשתיה, אני לא רציתי לשתות ואירית לחשה לי לשפוך את המים על המושב ובסביבה כדי שאם המחבלים ישתמשו בחומר הדליק שבידיהם הנזק לא יהיה רב. אירית ביקשה שיביאו שמיכות לפצועים, עזרה לכל הנשים בשירותים מאולתרים, הסתובבה כל הזמן באוטובוס וחיפשה במה תוכל להיות לעזר".

(נלקח מדף  - מפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)