יונה בשם יוני או מפגע תברואתי?

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('5db84887-9219-4067-b5f2-bf577a2d19b1','/dyncontent/2024/3/21/79c4fc7d-daf2-4d30-9381-e64313eaf03f.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,26613,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('5db84887-9219-4067-b5f2-bf577a2d19b1','/dyncontent/2024/3/13/eba24287-81c1-4524-8420-9aa872b7d7a6.gif',17612,'סמי שמעון אייטם כתבה ',525,78,true,26613,'Image','');},15]]);})
להאזנה לתוכן:

"זה מלא מחלות, צריך להוציא את זה מכאן", אמרתי וחיפשתי את המספר של הווטרינר העירוני. "לא!" צעק הילד, "אני רוצה לגדל את יוני". אמרתי בסדר. מקצת יונים אף אחד עוד לא מת

חודשים רבים זנחנו את מסתור הכביסה לטובת המרפסת - קיץ, חם, מענה מהיר לבגדים המתחלפים כאן חדשות לבקרים. אבל קרה שנהיה עומס במכונה וזה היה תורו של ילד נמש לתלות אותה. אחרי שאמר "עוד מעט" ו"למה דווקא אני?", ואחרי שעניתי "ככה" ו"לא יקרה לך כלום אם תתרום קצת למלאכת הבית", ועוד קצת ויכוחים, ניאות הבחור לקום ולבצע את המטלה.

ממחשכי המסתור, בקול מלא התרגשות הוא צעק: "וואו, אני לא מאמין, יש לנו כאן ביצים". אכן רגע מרגש בחייו של כל אדם, שפוגש לראשונה בחייו בשלום העולמי בתוך שתי ביצים על אדן חלונו. "מה זה אומר?", שאל הילד וחיפש תשובה בדמות סימן קוסמי מהיקום. "שאכלנו אותה", אמרתי והתחלתי להתגרד.

איור: מיכל איסרוף

אכן, על חולצה שנפלה אי שם בשלהי החורף יצרה לה אמא יונה קן חביב ובו שתי ביצים ובכל ביצה, הס פן תעיר, ישן לו גוזל צעיר.

"זה מלא מחלות, צריך להוציא את זה מכאן", אמרתי וחיפשתי את המספר של הווטרינר העירוני. "לא!" צעק הילד, "אני רוצה לגדל את יוני". הייתה לו רכות בקול המתבגר ומבט מלא חמלה. אמרתי בסדר. מקצת יונים אף אחד עוד לא מת. סגרנו את התריסים והחלונות תוך סיכום שברגע שהם בוקעים אנחנו ניפרד מהם ב'אוף' גוזל.

מדי שעה בדקנו מה שלום יוני. התרשמנו מהמסירות של הוריו, השתדלנו לא להפריע וחיכינו ליום הגדול. היום הגדול הגיע ומהביצים בקעו להם שני גוזלים מכוערים לתפארת. "עכשיו צריך לחכות שהם ילמדו לעוף", אמר הדוקטור האידיאלי לצפרות.

ההמתנה לשלב התעופה כללה את ההבנה שמהר זה לא יקרה וככל שהזמן עובר יוני ויונה גדלים ובהחלט סבבה להם אצלנו. כל כך סבבה שיחד איתם הביאו לנו כל מיני חרקים קטנים שהתחילו לטייל בבית ולגרד את העור. "עד מחר אם הם לא עפים אני מעיפה אותם", הודעתי לכל דיירי הבית, שהביטו בי בחוסר אמונה לאיומיי החד משמעיים.

ומחר הם לא עפו ולבי נחמץ וכך עברו הימים ובעיר הילדים בלי כרמים ובלי שדות עמד בניין בן שמונה קומות ובקומה השישית בלי בושה התמקמה לה משפחת יונה. "כאן גרים בכיף".

ואז הוא נשבר, האידיאלי, והחליט לרדת למסתור לבדוק מה קורה שם בדיור המוגן. אחלה של דיור. מלבד "הנה החולצה שחיפשתי", ועוד שלל בגדים, חול ולשלשלת התגלתה התנחלות יונה במלוא הדרה. קומונה של יונים ויונים בפוטנציה התמקמה היטב.

נכון, שוחרי שלום אנחנו אבל בתיבת נוח כבר לא נהיה נוח, וזה הזמן לשלוח את היונה להביא עלה של זית ולאטום את המסתור ברשת חזקה במיוחד.

עשינו ליונים שיחה. הן לא זזו. בהתנחלות כמו בהתנחלות, עשו רעש, הקימו צעקות, חסמו כבישים והבעירו צמיגים. טוב, מה שלא הולך בנימוס - ילך בכוח. קראנו ליחידת החילוץ ופינינו את המשפחה להתנחלות אחרת. המסתור נאטם, האידיאלי קיבל אות גבורה ובא לציון גואל. בערך.

בשעות הערב נכנסתי לחדר של צעיר הילדים, שם בתוך סלסלה מכוסה בשמיכה שכבה לה ביצה קטנה. "מה זה?", הילד הרים את עיניו ואמר "לקחתי למזכרת".

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה