פרויקט ההנצחה הוא מיזם של האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך ויד לבנים הארצי שנועד לזכור את החייל שנהרג לא רק ממקום השירות הצה"לי, אלה מהמקום  היותו גם אזרח, תושב ,  תלמיד וחבר שכולם הכירו . המיזם מחבר בין התלמידים, לבין המשפחות השכולות ומבטא את העוצמה והרגשות המנצחים זיכרון אישי של יקיריהם. 

חשיבות הפרויקט, ניכרת בקירוב הצעירים עם המשפחות השכולות ובחשיפתו למורשת הצה"לית, באמצעות תיעוד והנצחת הנופלים.

במועצה האזורי באר טוביה, פועל המיזם ע"י תלמידי תיכון  באר עמ"י  וסטודנטים להוראה במכללת גבעת וושינגטון ומכללת אורות ישראל. 

תלמידי באר עמ"י ביקרו במסגרת הלימודים בבתיהם של המשפחות השכולות, נחשפו לתחנות בחייו של כל חלל אותו הנציחו, אספו חומרים כתובים לצד תמונות, מכתבים לצד חוויות, כאשר הכול תועד וגובש לכדי אלבום הנצחה, אותו יעניקו למשפחות בטקס מיוחד שיתקיים ב30.11.16 .

התלמידים הגיעו אל בית המשפחות במטרה  ליצור היכרות עמוקה עם הסיפור האישי לצורך כתיבת אלבום ההנצחה.

במפגש המשפחות קיבלו תחושת שייכות ומודעות שהקהילה מכירה  בהם ונמצאת לצידם למרות השנים שעברו.  התלמידים והסטודנטים למדו להכיל את ערך הנתינה דרך החוויה רגשית.

כשהתלמידים והסטודנטים הגיעו  לראשונה למשפחה הם היו מלאי חששות, שמא  לא  יוכלו להכיל את עומק האובדן והכאב , אך המשפחות קיבלו אותם בחום ובפתיחות ושיתפו אותם בזיכרונות  הטובים .

המפגש של התלמידים והסטודנטים  עם המשפחות

צורי בוארון  מנהל הפרויקט מטעם הסטודנטים סיפר על החיבור של הסטודנטים והתלמידים עם המשפחות השכולות ותהליך יישום הפרויקט:

הסטודנטים אשר עוסקים ביוזמה הם סטודנטים שלוקחים את היוזמה במסגרת פרחי הוראה והתלמידים כחלק מפעילות מעורבות חברתית.

בשני המקרים מדובר בעשייה למען הקהילה.

"כמו שהמשפחות עוברים חוויה רגשית,  התלמידים והסטודנטים מרגישים שיש להם הזדמנות להעניק לאחר ע"י נתינה שזה סיפוק עצום. הרשות המקומית תומכת ומאפשרת לתלמידים למשפחות ולסטודנטים ליצור קשרי קהילה ומאחדת בין כולם ליצירת זיכרון משותף של החלל."

הראל ביטן, תלמידת י2 תיכון באר עמ"י
מתנדבת זו שנה שנייה בפרויקט ההנצחה

"לפני שפגשתי את המשפחות השכולות קצת חששתי, משום שאני יודעת שאני הולכת לדבר איתם על אדם קרוב להם שנפטר לפני כמה שנים ואני יודעת שהם מתגעגעים ושקשה להם עם זה,

לא ידעתי אם הם ירצו ממש לשתף אותנו בהכל כי אנחנו תלמידים ובני אדם שהם לא הכירו לפני זה- בפגישה הזאת הם פוגשים אותנו בפעם הראשונה,זה לא תמיד קל להיפתח לאנשים אחרים וחדשים שאתה לא מכיר ולשתף אותם הדבר האישי הזה.

אחרי שפגשתי אותם הרגשתי יותר משוחררת, כי הם נפתחו אלינו וסיפרו לנו הכל, אך בכל זאת היו גם קצת רגעי בכי וגעגוע לאהוב שלהם שנפטר.

למרות כל זה התחושה היא תחושת סיפוק וכמובן גאווה כי אני יודעת שלמשפחות האלה חשוב שהדור החדש ישמע על החלל הקרוב שנפטר להם ואולי ילמד קצת מאישיותו ובכך ינציח אותו ויזכור אותו."

 

החוויה הרגשית של המשפחות אל מול הפרויקט

 רותי ויטרט אחות של שי ויטרט ז"ל אשר נפל בשנת 78 ' בגיל 19 בעת מילוי תפקידו שיתפה אותנו בחוויה האישית שלה.

"הרעיון של מיזם התלמידים העלה הרבה שאלות לגבי השיתוף. הזיכרון על האובדן למרות השנים שחלפו עדיין קיים ושי נמצא במחשבותינו תמיד. אנחנו  פעלנו לאורך השנים במספר דרכי הנצחה אשר אחד מהם הוא עריכת סרטון ווידאו הממחיש את קשיי התמודדות של האובדן עם היקר מכל.  לסרט קוראים" מחר לא אכאב פחות".

שיתוף הפעולה עם התלמידים  היה לא פשוט , הם מגיעים למפגש עם רצון גדול של נתינה וסקרנות ופוגשים משפחות  שחוו אובדן,   ומנסים לשוחח על המקום הרגשי והעדין.

 במפגש שלנו  הוריי לא רצו להשתתף אך אחותי ואני החלטנו  יחד שזה חשוב להפוך את שיתוף הפעולה למקום שמנציח ומזכיר לכולם את שי, וממשיך להוות גאווה במי שהוא היה ובמה שהוא הנכיח.

בספר בחרנו להכניס קטעים שחברים מספרים עליו ועל ההשפעה שלו לאורך השנים , רצינו להראות את  הייחודיות שלו מהמקום החברתי .

הדגש שאני חושבת שצריך להיות בפרויקט כזה הוא להיות קשובים למשפחה ולצרכים שלהם  מכיוון שמדובר בהצפת זיכרונות בעלי ערך רגשי ומשמעותי. "

 

עדינה ויין אלמנתו של משה ויין ז"ל  חקלאי ממושב באר טוביה אשר נפל בשירות המילואים סיפרה:

"  שיתוף הפעולה אשר נרקם עם הסטודנטית שליוותה אותי במסע המשותף, יצר חברות מיוחדת  מעבר לפעילות של יצירת האלבום,  החוויה האישית שלי ושל ילדי בתהליך היה הכנת ספר שבו נכניס קטעים שאספנו לאורך השנים, מכתבים שכתבנו למשה,  על חוויות רגשיות שלנו.

 הפכנו את הספר למשהו אישי מאוד, שנרצה לשתף את מכרינו ובני המשפחה.

 "כשמשה נהרג בתי הייתה בת 12  , כבר אז היא  יצרה חוברת זיכרון ע"י איסוף של  ראיונות , כתבות ותמונות.

באלבום בחרתי לקחת קטעים מתוך החוברת  אותו יצרה ולאחד את הזיכרונות מאז,  לצד שירים שאהב, תמונות ומכתבים.

אני מאוד מודה למועצה, על היכולת להיות קשובים ותמיד לתת יחס אישי ואוהב, לעטוף אותנו ולזכור את יקרינו. אני ראיתי אייך שאר המשפחות גם מקבלות באהבה את המיזם ויוצרות זיכרון אישי וחברתי כאחד. "

 תומר אמנו מנהל תיכון באר עמ"י סיפר: 

זכינו זו שנה שנייה לקיים פרויקט חינוכי מן המעלה הראשונה.
פרויקט שמחבר עבר, הווה ועתיד.
פרויקט בו פותחים המשפחות השכולות את דלתות ביתם ולא פחות מכך- את דלתות ליבם בפני תלמידינו, וחושפים בפניהם טפך מדמותו המופלאה של בנם.

 " ודאי הוא לי כי זהו מעט  מהערכה והערצה שראוי שנוכיר בפני משפחות, אשר גידלו וטיפחו בנים אשר חיו חיים של מסירות נפש.

חיים שהאחר הוא המרכז ולא טובתי האישית. כמערכת חינוכית הפועלת לביסוסם של ערכים אלו, אנו רואים במפגשים אלו מנוף חינוכי אשר יש בכוחו לחולל שינויים של ממש. 
זכו המשפחות. זכינו יותר."

ראש המועצה, דרור שור: "ברצוני להביע את הערכתי הרבה לצוות החינוכי ולתלמידים הנפלאים של תיכון ממ"ד באר-עמ"יאשר התגייסו ולקחו חלק בפרויקט ערכי וחשוב זה.
 הנצחת זכרם של הנופלים, מתוך הכרת סיפור חייהם ופועלם מעניקה למשפחות היקרות שאיבדו את היקר להן מכלקורט של נחמה ואילו התלמידים זוכים להכיר את האדם היקר אשר ניצב אחרי האות והתמונה שבקיר"

ד"ר אדיר זלצר סיכם:

 " זוהי פעילות חינוכית, חברתית, קהילתית המכילה רצון גדול לקרב את התלמידים לקהילה בה הם חיים, ובכך ליצור תחושת שייכות ותרומה. לצד מסר למשפחות ,שהקהילה עדיין זוכרת את יקיריהם הנופלים מעבר להיותם חיילים אלה גם כאזרחים"

 

שמות הנופלים שעבורם הכינו אלבומי הנצחה הם:

אליאסף זנדני ז"ל נפל בגיל עשרים ושש בשנת 1973

רני עופרי ז"ל נפל בגיל עשרים וארבע בשנת 1973

שלמה בוארון  ז"ל נפל בגיל 20 בשנת 1975

מרדכי (מוטי) עזיזאן  ז"ל נפל בגיל תשע עשרה בשנת 1977

משה ויין ז"ל נפל בגיל ארבעים ושש בשנת 1978

שי ויטרט ז"ל נפל בגיל עשרים בשנת 1978

שחר גיא ז"ל נפל בגיל עשרים ואחת בשנת 1982

 

האירוע התקיים ב30.11.16 בשעה 17:00 באודיטוריום קרית חינוך באר טוביה

האירוע בהנחיית דן כנר בתוכנית  מקהלת "שדות ירוקים", מגמת מוזיקה תיכון באר עמ"י, הענקת אלבומי הנצחה למשפחות.האירוע פתוח לקהל הרחב.