גיורא פרי, שרצח את אשתו ביריות במושב תלמי אליהו שבנגב, נמצא מת בתאו בכלא

במרץ השנה גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע מאסר עולם על פרי, שירה למוות באהרונוביץ'. על אף שהאישומים כללו עבירה של רצח בנסיבות מחמירות, הוא הורשע ברצח בכוונה תחילה, סעיף חמור פחות, משום שבית המשפט לא הצליח לקבוע בוודאות מה קרה בין השניים בחדר לפני מועד הרצח. השופטים קבעו כי אין נסיבות מקלות למעשיו וציינו את הערך החינוכי במאסר עולם, כשהודאתו והבעת החרטה לא היו מספקות. מצבו הרפואי של פרי לא נחשב לקשה באופן חריג.

לפי כתב האישום, אהרונוביץ' פתחה בהליכים משפטיים נגד פרי עקב סכסוך כספי על רקע חלוקת הוצאות הבית ביניהם. עשרה ימים לפני הרצח, פרי שהה בחו"ל ואהרונוביץ' העבירה את חפציו מחדרם המשותף לחדר אחר בבית והסתירה את אקדחו האישי. לאחר חזרתו, היא הודיעה לו שתחזיר את הנשק רק לאחר שיעזוב את הבית. בהמשך, פרי לקח את האקדח וירה חמישה כדורים באהרונוביץ'. לאחר מכן נמלט מהמקום והשאיר אותה מתבוססת בדמה על הרצפה.

ביום הרצח, שליח ממשרד עורכי הדין שטיפל בעניינם הגיע למסור לפרי הזמנה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. אהרונוביץ' חששה מתגובתו האפשרית וביקשה מהשליח לצלצל אליה שני צלצולים ולנתק כדי שתוכל לצאת מהבית בזמן מסירת ההזמנה. היא גם תיאמה עם כלתה שתמתין בקרבת הבית כדי לסייע במקרה הצורך.

בהכרעת הדין נקבע כי היריות ששמעה השכנה, היו היריות של פרי באהרונוביץ'. נקבע, כי לא היה מאבק פיזי ממושך ואלים בין השניים, אף כי הייתה התמודדות מסוימת ביניהם, קצרה בזמן וממוקדת גיאוגרפית, בין הארון לבין המיטה בחדר השינה. נמצא, שהראיות הפורנזיות אינן מותירות ספק בכך שפרי רצח את אשתו בכוונה. עוד נקבע, כי התיאוריה לפיה פרי תכנן מראש לרצוח את אהרונוביץ', מסתברת מאוד, אך לא הוכחה מעבר לספק סביר.

לכן נקבע כי, מחמת הספק, יש להניח לטובת פרי שנתגלעה מריבה קצרה בין בני הזוג, במהלכה החליט לרצוח את המנוחה. לשם כך, ירה חמישה כדורים, כאשר אחד פגע באמת זרועה, ושניים פגעו בראשה מאחור, בשני צדדים שונים, והביאו למותה. כך, הורשע הנאשם בעבירת הרצח, כאשר נקבע כי רצח זה נעשה בכוונה. אולם, נוכח הספק אם אכן ביצע את הרצח לאחר "הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית", פרי לא הורשע ברצח בנסיבות מחמירות.

לאחר הרצח, פרי הסתובב מעט בבית, לרגע קט, ונגע בתמונות. אז, לקח עמו חלק ממזוודותיו, את האקדח, את תיק הרופא שלו, ואת כל הכסף והדרכונים, ונסע אל המדבר. שם, נטל תרופות רבות מתוך תיקו, במה שנראה כנסיון התאבדות. בהעדר כל אמון בגרסתו, טען השופט אריאל ואגו כי ''לא ניתן היה להכריע אם הנאשם ניסה להימלט למצרים במכוניתו, נכשל, ורק אז נטל את התרופות, או שנסע אל המדבר לכתחילה כדי להתאבד. אם ניסה הנאשם להתאבד, לא ברור מדוע עשה כן בתרופות ולא באמצעות ירי באקדח שאותו נשא. מכל מקום, נקבע שבסופו של דבר היה ניסיון התאבדות, כממצא מעבר למאזן ההסתברות''.