סיפורה העצוב של עדנה מלקמו ז"ל מטפלת בכפר עדי נגב נחלת ערן

בכל מקום שהייתם שמים את עדנה היא הייתה מסתדרת. עדנה הייתה עושה לדיירות תסרוקות מושקעות כל בוקר, הן אהבו אותה כל כך". משתפת אחותה אביבה. לו רק ידעה שבאותה שבת שחורה, בשבעה באוקטובר, זו תהיה המשמרת האחרונה שלהן יחד.

היא לא העלתה על דעתה כי אחותה עדנה, שזה עתה סיימה משמרת לילה ויצאה לכיוון ביתה – לא תגיע לשם לעולם. ב07:03 בבוקר, כשהוכרז על מצב חירום באופקים, אביבה הסתגרה בממ"ד יחד עם הדיירים בניסיון להתקשר לבעלה ועדנה. בעלה סיפר לה ששמע צרור יריות ממש מחוץ לחלון ביתם וכי קבוצות מחבלים מסתובבות חופשי בעיר.

באותן דקות אביבה ממשיכה להתקשר לעדנה, אך ללא כל מענה. בדיעבד תגלה אביבה כי אותן צרור יריות ששמע בעלה, היו מופנות אל רכבה של עדנה. עדנה נרצחה בדרכה הביתה על ידי חוליית מחבלים בעיר אופקים. את הבשורה הקשה מכולן גילתה אביבה רק לאחר מספר ימים של חוסר וודאות, דרך תמונה שחברתה שלחה לה של הזוועות באופקים.

"היא כתבה לי תראי מה הולך באופקים ושלחה את התמונות. טשטשו את הפנים של ההרוגים בחלק מהתמונות, אבל כשראיתי את התמונה של עדנה, זיהיתי ישר את הלק שאחותנו הקטנה עשתה לה ביום חמישי שלפני.

ידעתי בוודאות שזו היא למרות הטשטוש והכאוס שמסביב". אביבה עד היום שואלת למה שתיהן עברו באותה הדרך, בהפרש של 3 דקות ועדנה לא ניצלה גם. "אני מאמינה שלכל אחד יש את הגורל שלו ואלוהים רצה אותה איתו. לפחות יש לה מורשת, שלושה ילדים ובעל שיזכרו אותה תמיד. כל עוד מישהו זוכר אותה- היא חיה".

אבי וורצמן מנכ"ל הכפר השיקומי ״עדי נגב נחלת ערן": עדנה הייתה עובדת מסורה, אחראית ועדינה, מלאכית ממש. הכל היא עשתה באצילות ובנועם. שמה של עדנה מעיד על הליכותיה. עדנה תמיד דאגה שהדיירות יהיו מטופחות ויפות, דאגה לספר אותן ולייפות אותן. נמשיך ללוות את אביבה ואת משפחתה של עדנה”.