סיפורו של שמואל אלירז ממושב לכיש שהוברח מהגטו וחי בזהות שאולה



שמואל אלירז בן 83 ממושב לכיש קם כל בוקר, כשהכיף הכי גדול שלו זה לראות את הזריחה והפריחה ולנשום אויר צח כמו זה שהיה לו בכפר הפולני בו הוסתר בזהות שאולה וכך ניצל מהרוע הנאצי. התמדה וחקלאות בעיניו היא ערך עליון ועד היום, בגיל 83 , הוא קם לרפת בארבע בבוקר מידי יום ביומו לחליבה. שמואל נולד למשפחה אריסטוקרטית ומכובדת מאוד בוורשה.

משפחתו של שמואל רצתה כמובן שגם שמואל יהיה משכיל ומלומד אבל שמואל, בזוכרו את השנים בהן הוברח מהגטו וחי בכפר הפולני בזהות שאולה, ואת השנים בהן חי כילד חוץ בקיבוץ רמת דוד, ובזכות האהבה הגדולה שלו לשדות ירוקים, ריח האדמה והאויר הצלול וכן אהבתו לעבודת הכפיים והחקלאות - החליט לבחור בחקלאות ולעבור עם משפחתו למושב לכיש.

שמואל אלירז

"מאז שהשתחררתי מהצבא בשנות החמישים אני עוסק בחקלאות, אוהב את זה ויש לי סיפוק גדול מהעבודה. אבל כשאני מסתכל מה קורה עם החקלאות במדינה כואב לי הלב. פעם להיות חקלאי במדינת ישראל זה היה גאווה גדולה והיום על כל דבר אנחנו צריכים להילחם ונותנים לנו הרגשה שאנחנו מיותרים. לא מבינים את חשיבות החקלאות במגינת ישראל. ישנה אימרה לפיה: "איפה שעוברת המחרשה שם יעבור הגבול"

"אנחנו אכן מרגישים שגם מדרום וגם ממזרח כל הזמן מנסים לעלות ולהשתלט לנו על השטחים ואנחנו במלחמה מול עצמנו, כלומר מול הממשלה שלא מבינה את חשיבות הייצור כחול לבן ומייבאת מחול סחורה ירודה שפוגעת בחקלאות המקומית וגומרת עליה, ולמרות הכל אנחנו לא מוותרים." 

מתוך חקלאות ישראלית חוסן לאומי

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה