לאה מגלי אלטס, היא דמות מוכרת ואהובה באזור מועצה אזורית לכיש , בשל תפקידה בעבר כאשת חינוך במשך 30 שנה . לאה חינכה רבים מתושבי האזור וכל מי שפגש בה נשבה בקסמה .

הספר" תריס חיי נסגר" הוא סיפרה הראשון מתוך טרילוגיה שעתידה לצאת לאור .

בספרה בוחרת לאה לפתוח צוהר להיכרות עם מסורת ומשפחה מקהילת נאש דידן, החייה בעיר אורמיה בחבל מסופוטמיה.לאה  משרטטת  בסיפור את המסורת של הקהילה, לצד החיים בגולה כיהודי , הרצון לשמר על זהות ולא להתבולל והקשיים המלווים בכך.

סיפורה של הגיבורה –זהו סיפור חייה  של מרים , אימה של לאה. מרים משקפת דרך זיכרונותיה את סיפורי האזור בין שתי מלחמות העולם, על הניגודים בין תרבות וערכים, בצל סיפורי פרידה, בין יגון ובין תקווה , בתוך חיים מלאי התמודדות העוסקים במוות, מעשי אונס, חטיפה נישול ועבודה קשה. ועל חלום אחד, כמיה ואמונה  לשיבה לציון.

הספר מלא בדמויות ססגוניות, של  בני משפחה משבט נאש דידן, אשר צובעים את הסיפור ומאירים בגוונים צבעוניים את ההיכרות עם התרבות הכורדית באור בוהק .

 לאה,  ילידת כורדיסטן גדלה במושב פעמי תש"ז, בוגרת "מקווה ישראל " ו"בית צבי" , אשת חינוך מעל 30 שנה,  אם לאסיף ומעיין אפסאי וסבתא ל-6 נכדים . כיום היא חייה בארצות הברית ומלמדת עברית ותאטרון תלמידים ותלמידות יהודים ועוזרת להם לשמר את יהדותם בגולה.

מתי הבנת שאת רוצה לכתוב?

עוד בילדותי הבעתי המון עניין בסיפורים של בני משפחתי , בכל פעם שפגשתי בן  משפחה שאלתי שאלות וכתבתי הכול על פתקים.  שמרתי כל פיסת מידע שגילתי על השורשים שלי. במשך שנים הסתובבתי עם שאלה, מדוע אימי אישה יפה אצילה וצעירה, נשואה לאדם המבוגר ממנה בכלכך הרבה שנים, ברבות הימים הבנתי כי "אלף מיתות ולא התבוללות אחת".

 

אייך התחלת לכתוב את הספר ?

באחד מהפעמים שאימי הגיע  לבקר אותי בלונג איילנד בארצות הברית,  ישבנו במרפסת  על צוק מול הים, אימי אמרה "כמה מים היו באיראן... " והתחילה לספר את תולדות חייה , אני מרוב התרגשות התחלתי לכתוב,  הרגשתי שבשלה העת והיא רוצה לספר. וכך במשך חודש שלם ישבתי ושמעתי את סיפורה המופלא, שחשף אותי לסיפורים עסיסיים על יהודי כורדיסטן ועל בני משפחתי בפרט.

לאה מספרת, "נפשו של אדם היא מסע חייו, האדם פוסע בשבילים שלמים של חוויות, נופים, ריחות , תחושות הנרקמים להיסטוריה". בספרה הקורא נע עם מרים, במסע של חייה באורמיה, ברצון לשמור על זהות יהודית, על ערכים  ועל הייחודיות של העדה הכורדית .

 

קטע מתוך הספר :

"אמי, אחיותיי הנאמנות ואני טרודות בהכנת מאכלים מיוחדים לחג. אבי היקר שב אלינו, ומכין את כולנו לטקס "התשליך" במימי נחל או נהר זורמים. לא נוכל להשתמש במי הבאר, ואף לא בטנק המים העומד בעליית הגג השטוח. המים חייבים לזרום, כסמל למחזוריות השנה והחיים בכלל. לא פעם, יש לי מחשבות לעלות אל עליית הגג, שמשם משקיף צ'אלאל לכל עבר, ולתת סימן לעלם חלומותיי להצטרף אליי. איש לא יוכל לדעת על מקום המסתור שלנו..."

"אנא כורדי"

לאה בוחרת להשיק את ספרה כאן בישראל וראשית באזור הדרום.

 בחירתה להשיק את הספר קודם כאן, היא  בשל העובדה שהיא רוצה לחשוף בפני  קרוביה ומכריה את הזכות והגאווה להיות שייך לעם הכורדי.זאת  בגלל שבמשך שנים  קיימות דעות שונות לחיוב ושלילה על העם הכורדי.

לאה משתפת שמושג "אנא כורדי"המוכר  נאמר בפני רבים כלהג, ולאורך שנים משפחות רבות בני העדה התביישו לומר שהם כורדים.

 היא מספרת  "כשעלינו לארץ בשנות ה50 לא ידענו את השפה, כמו רוב העולים לארץ ישראל, וכשפנו אלינו הדבר הראשון שאמרנו זה' אנא כורדי' רצינו רק להציג את עצמנו "

"הכורדים כמו שאר בני העדות השונות, הם בסך הכול בני אדם כולנו יהודים שעלינו מהגולה ולכל עדה יש את הייחודיות שלה. מה שמייחד אותנו בני העדה זה השבטיות, האחדותיות , העזרה אחד לשני, הפתיחות, זה בא עוד מכורדיסטן ששם חיינו בבתים צמודים ולא הייתה הפרדה של חומות כמו שיש היום בין הבתים.  לצערי השיתוף בעידן של היום מתחיל להיעלם. וכל רצוני הוא שאנשים יהיו גאים וידעו מאין הם באו, שישמרו את הייחודיות ויכירו לשכנים והחברים, את המאכלים והמנהגים השונים. שהדור הצעיר יסתובב בגאווה ויגיד כן אני כורדי ואני גאה.

"אחד הסמלים המיוחדים של המאכלים הכורדים שרוב המאכלים הם עגולים עם מילוי, הסימבוליות של זה  שמעבר למעטפת הצבעונית של בני העדה,  מסתתר עולם ומלואו או כמו שאומרים אל תסתכל בקנקן אלה במה שיש בתוכו"

 

ההשקה

ביום חמישי 20.10.2016 תערך השקה של הספר הראשון , "תריס חיי נסגר" במסעדת ארטישוק במושב גיאה. בשעה 20:00 בערב.

בהשקה יימכר הספר במחיר מוזל של 50 ₪, כל ההכנסות יוקדשו להדפסת מהדורה גדולה להפצה מסחרית בכל הארץ.

לפרטים והרשמה לערב ההשקה : 055-8795379