רון שמעוני מסביר: מתי הדרכת הורים תהיה לכם לעזר?

הורים רבים מוצאים את עצמם מתקדמים על דרך של ניסוי וטעיה; לעיתים עם ביטחון מתוך אינטואיציה טבעית, לעיתים בתחושת בלבול, במקרים מסוימים עם גישה חינוכית שהתפתחה כתוצאה מחוויות הילדות האישיות של ההורה, ולעתים מתוך עצות והכוונות להן נחשפו ההורים מחברים, מכרים ובני משפחה.

המציאות מצדה, מזמנת לנו רגעים שבהם נראה שהילדים מאתגרים אותנו עד קצה גבול היכולת, מציבים אותנו בפני תהיות שבמקרים רבים מותירות אותנו עם יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

מה עושים כשהילד מתנהג אחרת לחלוטין מחוץ לבית בגן או בבית הספר? כשהאווירה המשפחתית מתאפיינת ברעש בלתי פוסק של ויכוחים ומאבקי כוח? או כשהאינטואיציות ההוריות מתחלפות בדאגות עמוקות ובחילוקי דעות בין זוג ההורים? כאן בדיוק נכנסת לתמונה הדרכת הורים – לא ככלי למצבי קצה בלבד, אלא גם כאמצעי להחזיר שליטה, סדר וביטחון לתוך הבית.

אם אתם תוהים על קודקודה של ההדרכה ההורית, ומידת התאמתה עבורכם, כאן בשיחתנו עם רון שמעוני, יועץ הורים מנוסה, מנתח התנהגות ואיש חינוך ביקשנו לזהות את הרגעים שבהם הדרכה מקצועית יכולה לחולל הבדל משמעותי, ומתי מומלץ לשקול אותה.

למה הילד מתנהג ככה?

"אני אתחיל מהמקום הפחות זוהר בחיי ההורות שהורים רבים מכירים וחווים", אומר רון: "המקום הפחות זוהר הזה – זה הטלפונים מהגן או מהמורה. מיד אנחנו מחסירים פעימה רק מהשיחה שנכנסת. כשמתחילים את השיחה ב'תקשיבו, הילד שלכם...' וכל אחד ואחת מאתנו יכולים להמשיך את המשפט לבד – הוא נשך, הוא דחף, הוא דיבר לא יפה. ברגעים האלה, אנחנו כהורים פתאום מרגישים רע." התחושות האלו, לדברי רון, נעות בין בושה, אשמה לבין חוסר אונים – במיוחד כשבבית הילד מציג צד אחר לגמרי.

"הורים מספרים לי בהדרכות ש'רון תקשיב, בבית הילד מחבק אותי, מנשק אותי, אומר לי תודה. הוא מתנהג בצורה מופתית'. הפער הזה שהורים חווים בין ההתנהגות של הילד במסגרות לבין הבית הוא לעתים מתעתע. הרבה פעמים גם בבית אפשר לראות את אותה ההתנהגות הזו, פשוט בעוצמה אחרת. זה הסימן הראשון לטעמי שכדאי לשקול הדרכת הורים".

כשרון מדבר על התנהגות לא ראויה של ילד מחוץ לבית, הוא מדגיש שזה הרגע שבו על ההורים להסתכל פנימה, לא החוצה. "אני באמת אומר את זה מכל הלב, זה לא הזמן להאשים את הגננת או את המורה – זה הזמן שלנו לשאול את עצמנו: למה הילד שלי מרים ידיים? למה הוא מגיב ככה? האם פספסתי משהו?"

התשובות, לדבריו, נמצאות תמיד בבית. "יכול מאוד להיות שהילד למד התנהלות פסולה מסוימת בגן, כן, זה קורה המון. אבל כנראה שאנחנו צריכים לחדד בבית איך מתנהגים ואיך לא. מה הלקחים שהוא קלט, ואילו מסרים חלחלו אליו. הדרכת הורים עוזרת לחדד את הגבולות, את הערכים והכללים בבית שאנחנו כהורים רוצים להנחיל – כדי שהילד יוכל לפעול אחרת."

שינויים משפחתיים

עוד נקודת מבחן משמעותית שעשויה להצריך הדרכת הורים היא שינוי מהותי במשפחה.

"זה יכול להיות גירושין, לידה של אח חדש, מעבר דירה – כל שינוי כזה טומן בתוכו אי-ודאות לילדים. ואם אנחנו לא בטוחים איך לתווך את השינוי הזה, איך להודיע עליו – הילדים ירגישו את זה מיד."

רון מדגיש שהילדים רואים ומרגישים את החששות שלנו, אפילו כשאנחנו מנסים להסתיר. "אני תמיד אומר להורים – אם אתם חוששים ממשהו, החשש הזה יעבור לילדים. החוויה שלהם נובעת מהחוויה שלנו. לכן בהדרכת הורים אני עוזר להורים בין היתר להבהיר לעצמם קודם כל איך מתווכים שינוי, מה לומר, מה לענות, איך לדבר עם הילדים על דבר מה שהוא על-פניו דרמטי, אבל עם מסר ברור יותר, בטוח יותר – ויציב. אנחנו מוכרחים לשדר שיש מי שאוחז עם שתי ידיים בהגה".

כשאנחנו דואגים – אסור להתעלם

ישנם מקרים שבהם הדאגה מתחילה מבפנים – תחושה הורית שמשהו לא תקין ומצריך תגובה אקטיבית: "זה יכול להיות שהילד סובל מבחינה חברתית, או מתמודד עם הצקות. לפעמים זה דיבור גס או מעשים כמו גניבות חוזרות. בכלל - התנהגויות שאנחנו לא מוכנים לקבל ושנוטעות בנו חששות. הנטייה של חלק מההורים היא לחשוב שזה יעבור עם הגיל. אבל לדעתי זו טעות. כל שכן אם הדבר מפריע לנו, טורד אותנו ומלווה אותנו לאורך היום".

בהדרכה ההורית, מסביר רון, זהו המקום שבו אפשר לשים את הדברים על השולחן, בלי פחד, לפרוק ולקבל חוות דעת מה לעשות וכיצד: "צריך לבוא, לדבר, לעשות סדר. עצם עשיית הסדר מורידה המון מתחים. להבין אם אנחנו מפספסים משהו. במקום להימנע מלטפל במשהו  – לבדוק, להבין ולתת לילד את מה שהוא צריך לפני שהדברים מחמירים."

מחלוקות בין ההורים

רבים מההורים שמגיעים להדרכת הורים, באים בעקבות חילוקי דעות ביניהם:

"הורים לא תמיד רואים עין בעין את הגישה ההורית. ויש לזה מחיר. קודם כל זה מקשה עליהם כזוג, וגם הילד מרגיש את זה. זה מקשה מאוד להציב גבולות ברורים ויוצר הווי שמכביד על הבית".

רון מדגיש: "חילוקי דעות משמעותיים בין הורים יכולים להשפיע באופן ניכר על בני הזוג. כשההורים יושבים איתי ואנחנו שוקדים על הפערים, על חילוקי הדעות והגישות ההוריות, זה משנה את הדינמיקה. הרבה פעמים אני רואה כיצד הבעת הפנים של ההורים משתנה – הם פחות דרוכים, יש פחות מתח. מבססים השקפת עולם מסוימת על דרכי החינוך, דרכי התגובה מול הילדים, על מה נכון לילד וגם מה נכון להורים – יהיו מקרים שבהם הורה אחד יהיה מסוגל לתת עונשים או לאכוף כללים מסוימים, ואילו ההורה השני יהיה דומיננטי יותר בדברים אחרים. למה שלא נשלים אחד את השני?".

ולסיום – פשוט האווירה שבבית

"אומר כך - אם אתם צועקים המון או שותקים כל הזמן – משהו לא טוב קורה. אם אין תקשורת נעימה, אם אתם מרגישים שאתם לא מחנכים אלא רק מתפעלים את הילדים ומכבים שריפות כמו 'מה אכלת?', 'תכין שיעורים', 'תסדר את החדר' – זה סימן שהדרכה יכולה לחולל שינוי עצום."

רון מתאר את הבית האידיאלי ככזה שיש בו תקשורת כיפית, גבולות ברורים וזמן איכות אמיתי; "אין כזה דבר בית שאין בו ויכוחים. אבל צריך לדעת לשלב איזונים. בית שבו אפשר לחבק, לשחק, לקרוא סיפור, לצאת עם הילד למסעדה שהוא אוהב או לתערוכה מגניבה. להקדיש זמן לילד שבו זה רק ההורה והילד, ולצד זאת גם לדעת להציב גבולות, להראות שיש השלכות להתנהגויות פסולות וגם – פידבקים חיוביים על התנהגויות טובות. אם אתם מרגישים שזה חסר אצלכם בבית – הדרכת הורים יכולה לעזור לכם."

לסיכום, הדרכת הורים איננה מיועדת רק למצבי קצה, אלא גם לשגרה שנעים לחיות בה

לסיכום שאלנו את רון מתי נכון להתחיל הדרכה, ותשובתו הייתה קצרה וברורה: "כשתחושת השליטה מתחילה להיעלם. כשמרגישים שהאקלים בבית מתערער. כשהביטחון העצמי שלנו בהיותנו הורים הוא לא שלם. זה לא חייב להיות משבר – לפעמים הדרכת הורים פשוט עוזרת לנו להבין איך אפשר לנהל בית שהוא מקום טוב יותר לכולנו, הן לילדים והן להורים".