להיכן ברחו הגברים של גן יבנה?

הלוקיישן – חדר כושר, היכן שמצופה למצוא ריכוז גבוה של שרירנים חסרי פחד.

המקרה - מחבל נכנס עם סכין לתוך חדר כושר.

מה מצופה מהישראלים ובטח משרירנים צעירים בחדר כושר?
שיתנהגו בהתאם ופשוט יפוצצו אותו עם כל הבא ליד (ולא חסר בחדר כושר כלים זמינים).

מה עשו המתאמנים?
ברחו על נפשם מהמקום.

מה מדאיג אותנו מאוד?
שכולם ברחו ולא היה מי שיזנק לעזור לצעיר הישראלי שנותר לבדו מול מחבל שלא הפסיק לדקור אותו - 
מה שהכי לא ישראלי, הכי לא גברי והכי דוגמנית שיש.

מסקנה – לא חשוב כמה השריר שלך נפוח, חשוב כמה הלב שלך חזק.

למה אנחנו כותבים את זה?
כדי שזאת לא תהיה הדוגמה להתנהגות כאשר ישראלי נמצא תחת מתקפה.

-

נכון שהנושא יכול ליצר הדים לכאן ולכאן אבל שווה לדון עליו - האם ישראלים צרכים להיות כמו שוודים?

האם הערבות הדדית שאנו כולם גאים בה, צריכה להיות נר לרגלנו. 

ומהו האוטומט המצופה מאיתנו כשמחבל תוקף את הבית/הישוב/המקום שלנו ?

אנחנו חיים במדינת ישראל, מקרים כאלו צפויים לפנינו לא מעט והשאלה - מה מצופה מאיתנו, מהאנשים שנקלעים לזירה מעין זו, צריכה לעלות לדיון.

היום בורחים ממחבל דוקר, מחר לא יסייעו לצעירה שתאנס ברחוב מתוך פחד....

קשה להאשים את מי שהאוטומט שלו הוא לברוח - אבל לסייע זה שריר שצריך לעבוד עליו אפילו יותר מהשריר המתנפח