המשורר אנדד אלדן, בן 101 מקיבוץ בארי, הלך לעולמו
10.10.25 / 18:18
אנדד אלדן, משורר, מחנך וחבר קיבוץ בארי, הלך לעולמו. אלדן היה מן הקולות המשמעותיים והבולטים בשירה הקיבוצית, ופרסם במהלך חייו חמישה־עשר ספרי שירה. על יצירתו זכה בפרס ראש הממשלה, ובשנת 2024 נמנה עם הזוכים בפרס אקו"ם בתחום הספרות והשירה. הפרס הוענק לו כהוקרה על עושרה של יצירתו ועל תרומתו הייחודית והמרתקת לתרבות הישראלית לאורך השנים.
הלוויה תתקיים מחר, יום ראשון, 12.10, בשעה 16:00 בבית העלמין בבארי.
בשנת 2024 דירקטוריון אקו"ם בחר להעניק לאנדד פרס מיוחד, המבטא הכרה עמוקה בעבודתו הנועזת והמורכבת. אלדן נחשב למשורר ייחודי, המורד במוסכמות ומאתגר את קוראיו בחידות מרתקות בשיריו.
אלדן נולד בפולין כאברהם בלייברג בעיירה קטנה בשם קופשיווניצה בשנת 1924, עלה לארץ כשהיה בן תשע וגדל בקיבוץ חפציבה בעמק יזרעאל. לפי דבריה של בתו אשכר, שכתבה על אודותיו במגזין הספריה הלאומית, אלדן לא הרבה לספר על עברו המורכב, והאובדן הרב שחווה, שהתגלמו בכתיבתו שנדמתה לעיתים חידתית.
בנעוריו הדריך אלדן בנוער העובד, שירת בפלמ"ח ונלחם במלחמת העצמאות. אלדן הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות עברית, מקרא וספרות אנגלית. ולאחר שירותו חזר לחפציבה. בשנת 1960, לאחר נישואיו עבר לקיבוץ בארי שבנגב הצפוני - שם חי עד לאחרון ימיו.
אלדן עבד בקיבוץ במשך שנים רבות והשתלב בהוראה ובפרדס, ותרם רבות לעיצוב דמות החגים בבארי. הוא עסק שנים רבות בהוראת ספרות ותנ"ך בתיכון מעלה הבשור, בתיכון קיבוץ בארי ובמכללה למבוגרים.
ספר שיריו הראשון, "חושך זורם ופרי", שבו כינס משיריו שנדפסו בעיתונים מראשית שנות ה-50, יצא לאור בשנת 1959. שירו הראשון פורסם בעיתון "על המשמר" בשנת 1952 על ידי אברהם שלונסקי - ואלדן העיד על עצמו כי היה תלמידו ומעריצו.
רבים משיריו עוסקים בשכול ומלאים בצער, אך זורח בהם גם אור מנחם. שירתו של אנדד תורגמה לשפות רבות, והופצה ברחבי העולם. לצד יצירתו הספרותית, שירת גם כאיש חינוך מסור בקיבוץ בארי, שם לימד ספרות ותנ"ך במשך שנים רבות והיה אהוב על תלמידיו.
ההחלטה להעניק את הפרס השנה קיבלה משמעות מיוחדת לאור הטרגדיה שפקדה את משפחת אלדן בטבח הנורא שהתרחש ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי.
למרות הכאב והאובדן, אלדן ורעייתו שרי ניצלו, וכך גם מרבית כתביו.
הפרס הוענק לאנדד בטקס ב-1 באוקטובר 2024, כאשר גובה הפרס עומד על 20,000 ₪.
טקס נערך בסימן תקווה ואחדות, מתוך הכרה בחשיבותה המרפאת של היצירה הספרותית והמוזיקלית.
בשנת 2010 יצא לאור ספר שיריו "באורו זורם הפרי בעורי", כ-50 שנה לאחר צאת ספרו הראשון, "חושך זורם ופרי", והוא קיים עמו דיאלוג.
אנדד אלדן הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, בהם המשוררת אשכר אלדן כהן.
אנדד יחד עם רעייתו שרי, חג העומר בבארי, 2018. קרדיט: ארכיון בארי
קיבוץ בארי נפרד מאנדד אלדן - משורר, מחנך וחבר יקר. איש שידע להפוך מחשבה לשיר, שיר למעשה, ומעשה לערך
אתמול נפרדנו מאיש גדול.
בגיל 101 הלך לעולמו אנדד אלדן - משורר, לוחם, מורה, איש משפחה ואיש בארי אהוב, שהותיר אחריו שובל ארוך של מילים, אור ונדיבות רוח. אנדד היה עבור רבים מאיתנו מצפן אנושי ותרבותי - שורש עמוק באדמת בארי, איש שידע להפוך מחשבה לשיר, שיר למעשה, ומעשה לערך.
אנדד נולד בפולין בשנת 1924 בשם אברהם יוסף בלייברג, ועלה לישראל עם משפחתו בילדותו, וגדל בקיבוץ חפציבה.
למד באוניברסיטה העברית בספרות עברית, מקרא וספרות אנגלית, ולימד דורות של תלמידים לחשוב, לשאול, לקרוא אחרת.
בשנת 1960 הצטרף לקיבוץ בארי יחד עם אשתו ובתו הבכורה, ומאז היה מעורב בכל תחומי החיים, מהפרדס ועד לתרבות, מיצירת טקסי חג ועד שיחות עומק עם חברים וצעירים.
במהלך חייו פרסם כשבעה עשר ספרי שירה, ביניהם "חושך זורם ופרי", "שש שעת שחר", "באורו זורם הפרי בעורי" ו"הבהב ובא אביו".
שיריו חיברו בין קיום פשוט לשאלות על זמן, מוות, אהבה ותקווה. שיריו רוויים חיבור לטבע, לאדמה, למקום ולמקורות היהדות. אנדד טיפח ועודד משוררים צעירים בארץ ובמיוחד בבארי.
אנדד ראה עצמו גם כמשורר עצמאי וגם כיוצר שמבטא את מעגל החיים של הקהילה, כך כתב שנים רבות לכל ילד שנולד בקיבוץ, לחגי הבר מצווה וסיום ביה"ס, שירים עם שמות הילדים, ויצר טקסים לחגים רבים.
הוא כתב שירים רבים לבני וחברי בארי שנהרגו במלחמות ומצאו את מותם בתאונות וטרגדיות.
"על קירות בארי כתבתי קורותיה," כתב, ונדמה שבאמת כל קיר בבארי נושא עליו הד של מילותיו.
בשנת 2001 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ובגיל מאה - רק בשנה שעברה, הוענק לו פרס אקו"ם למפעל חיים, כהוקרה על תרומתו רבת השנים לשירה העברית ולתרבות הישראלית.
אנדד ושרי, רעייתו, שרדו את הטבח הנורא ב7.10, בתוך הזוועה שאחזה במקומנו, הוא נותר סמל לעמידות ולכוח הרוח. רבים קראו אז בשיריו ומצאו בהם הד מפתיע, כמעט נבואי, למה שעתיד היה לבוא. באחד משיריו כתב:
"כשֶׁהַלַּיְלָה הִתפּוֹצֵץ עַל עֵינַי / וּקְרָעָיו זָחְלוּ עַל רֹאשִׁי"
שירתו של אנדד ממשיכה ללמד אותנו שגם מתוך החושך אפשר לכתוב אור, שגם אחרי הכול יש טעם להיאחז במילה, באדם, באדמה.
אנחנו, חברי בארי, מחבקים את רעיתו שרי, את ילדיו אשכר וגונר, ולירז זכרונה לברכה, נכדיו, קסם, שיר יובל, ירין וניקולס,
ומודים על חיים שלמים של אהבה, יצירה ואמונה. אנדד לא היה רק משורר של מילים, אלא של קהילה ושל לב. הוא השאיר לנו צוואה פשוטה וגדולה כאחת - לראות יופי גם במקום שבו קשה, ולהמשיך לכתוב את בארי.
יהי זכרו ברוך.
