השטח הפתוח האחרון בצפון בקעת הירדן בסכנה: חשש מסיפוח בפועל ופינוי קהילות

האזור ההררי שבין העיירה טמון לצפון בקעת הירדן נחשב לאחד המרחבים הפתוחים הבודדים שנותרו בשטחי C שבהם פלסטינים יכולים לנוע ולרעות צאן ללא הפרעות משמעותיות. מדובר בכ־50 אלף דונם של הרים ירוקים ותצפיות פתוחות, המשמשים רועי צאן, חקלאים ומשפחות המגיעות לנפוש בטבע.

אלא שכעת, לטענת תושבים, האזור עומד בפני שינוי דרמטי. תאופיק בני עודה, תושב עאטוף, שמגיע מדי יום להר טמון עם מאות כבשים, מתאר את הקשר למקום כקיומי: “זה המקום היחיד שבו אני יכול לרעות בחופשיות. אם ההר יילקח – נאבד את מקור הפרנסה שלנו”.

לדבריו, סלילת דרך גישה חדשה במדרון המזרחי מעוררת חשש כי השטח ייסגר בהדרגה. “אם ההר ייסגר, טמון תיחנק”, הוא אומר. “עבורי זה לא רק שטח – זה הבית”.

במקביל, מתוכננת הקמת התנחלות על הר טמון, כחלק משורת יוזמות שעליהן הוכרז בשנה האחרונה. בנוסף, בסוף אוגוסט 2025 חתם אלוף פיקוד מרכז על תשעה צווי תפיסת מקרקעין להקמת מכשול הפרדה בצפון בקעת הירדן, במסגרת פרויקט המכונה “חוט השני”.

לפי ההסבר הרשמי, מטרת המכשול היא למנוע הברחות אמצעי לחימה מהגבול המזרחי ולסכל איומי טרור, באמצעות ציר פטרול סלול ומכשולים טבעיים ומלאכותיים, כולל תעלות וסוללות עפר. התוואי המתוכנן אמור להימתח ממחסום תיאסיר בצפון ועד מחסום חמרה בדרום.

עם זאת, תושבים וארגונים מקומיים טוענים כי בפועל המשמעות תהיה ניתוק פלסטינים מעשרות אלפי דונמים של קרקע חקלאית ומרעה, וכן בידוד של קהילות קטנות. חלק מהקהילות כבר קיבלו הודעות פינוי, ואחרות עזבו בשנים האחרונות.

במקביל מקודמת גם הזזת מחסום חמרה לכיוון הכפר עין שבלי, מהלך שלטענת גורמים מקומיים ישנה את דפוסי התנועה באזור וישפיע על נגישות התושבים לערים ולכפרים הסמוכים.

לטענת התושבים, מכלול הצעדים – הקמת התנחלות, סלילת דרכים, הקמת מכשול והזזת מחסומים – מצטרף לתהליכים קודמים מראשית שנות ה־2000, אז הוקמו סוללות עפר לאורך כביש אלון, אשר הגבילו את המעבר בין חלקי הבקעה.

בזמן שהמדינה מציגה את המהלכים כהכרח ביטחוני, בשטח נשמעים קולות של חשש מפני שינוי בלתי הפיך במרחב הפתוח האחרון שנותר באזור – כזה שעלול להביא לפגיעה בפרנסה, בנגישות ובמרקם החיים של הקהילות המקומיות.