טור של ראש המועצה באר טוביה בן כהן -לכבוד יום הזכרון ויום העצמאות

" יש ימים בלוח השנה הישראלי שאין דומים להם. יום הזיכרון , יום העצמאות והמעבר ביניהם הם תמצית הסיפור שלנו.

ברגע אחד הכול נעצר.

הצפירה עוצרת את שגרת החיים, והלב נכנס למצב אחר.

בתוך שאון הצפירה-משתרר שקט. שקט צורם וחותך שבו השמות והפנים עולים, הסיפורים שלא הושלמו, החיים שנגדעו.

שקט שממלא את המרחב בזיכרון ובכאב, אבל גם בחיבור עמוק למהות שלנו כאן.

בימים אלה שבו הזכרון מפלח את הלב אנחנו מחבקים את המשפחות השכולות שכל יום בחייהן הוא יום זכרון עם רגש בלתי פוסק של געגוע, של חסר שאין לו מענה, של כאב שאין לו מזור.

ובתוך הכאב הזה, האחריות שלנו כחברה היא לזכור ולהיות ראויים.

הנופלות והנופלים, גיבורי וגיבורות ישראל, 

שחייהם נגדעו באיבם הותירו חלומות, אהבות, ועתיד שלא התממש.

הם אלו שנשאו על כתפיהם את האחריות לכך שיהיה כאן בית בטוח לעם שלנו.

ובמותם הותירו לנו מצפן ערכי, וציווי מוסרי לשמור על ארצינו ועל סלע קיומנו.

הימים האחרונים, כמו גם התקופה כולה, מזכירים עד כמה המחיר כבד.

השכול לצערנו נוכח. הוא כאן, קרוב, מוחשי.

כך גם חייב להיות הזכרון תמיד.

וכמעט בלי מרווח נשימה, מגיע יום העצמאות.

המעבר הזה חד אבל הוא לא מקרי.

הוא נועד להזכיר לנו שהעצמאות שלנו נטועה בתוך הזיכרון.

העצמאות אינה מובנת מאליה.

היא מחייבת אותנו להיות טובים יותר, מחוברים יותר, אחראים יותר זה לזה.

לבנות כאן חברה שיש בה ערבות הדדית, אחווה, ומוכנות לעמוד יחד גם ברגעים הקשים.

הזכרון הוא הדרך שבה אנחנו בוחרים להנציח ולהזכיר את העבר, אבל הוא גם היד המורה- קדימה.

ובין הצפירה לדגל, בין הדמעה לחגיגה יש לנו את המחויבות תמיד להוקיר ולזכור-

אנחנו כאן בזכותם ומחויבים להמשיך את המורשת שהשאירו בלכתם.

זו המחויבות שלנו.

וזו גם התקווה.

נישא ברכה לחיילינו שנמצאים בשטח,

בכל מקום שבו מונחת האחריות על ביטחוננו, להצלחה במשימותיהם. 

שיחזרו הביתה לשלום.

נאחל רפואה שלמה לפצועות ולפצעים.

אנו מחבקים את משפחות השכולות שאיבדו את היקר להן מכל, שחיות בצל כאב יומיומי.

נתחייב להן שנזכור את גבורתם, אהבתם לארץ ואומץ ליבם של יקיריהם ונמשיך את המורשת שהשאירו אחריהם.

יהיה זכרם של הנופלות והנופלים, גיבורות וגיבורי ישראל, ברוך"