יחיאל פרנקל מקיבוץ רבדים נבחר להשתתף בטקס גיבורות וגיבורי היופי 2023
10.05.23 / 10:39
ביום שלישי התקיים בחבל מודיעין אירוע "גיבורות וגיבורי היופי" 2023 למען שורדי השואה זו הפעם השישית. האירוע מתקיים בשיתוף הרשויות המקומיות והשלטון המקומי, ובו התכבדו 150 שורדות ושורדי השואה מרשויות וממועצות מקומיות ואזוריות בארץ בהם גם יחיאל פרנקל מקיבוץ רבדים במועצה האזורית יואב.
בחציו הראשון של היום עברו השורדות והשורדים תחנות טיפוח, כיף ורוגע. בסיומו של היום, בטקס חגיגי, הוענקו סרטי "גיבורת היופי".
יוזמת האירוע היא אל"מ (מיל') רונית לב, המובילה את המיזם החברתי "מגשימים חלומות קטנים לאנשים גדולים". הרעיון למיזם נולד לפני שמונה שנים על אדמת פולין, כאשר רונית יצאה למסע במסגרת הצבא. המטרה: לשמח ולהגשים חלום למספר גדול של נשים גיבורות ולתת להן הזדמנות ליום אחד לקבל את מלוא תשומת הלב, לשמוח ולהתפנק – לקבל מתנות קטנות, שלא זכו להן בצעירותן.
יחיאל פרנקל מקיבוץ רבדים נולד כהנריק בשנת 32' בוורשה, בן יחיד למשפחה יהודית חילונית, מבוססת. לאביו היה מפעל לייצור לבנים בעיר רדזינין, אמו עבדה בחנות הבגדים של הוריה בוורשה. כשפרצה המלחמה, בספטמבר 39', היה בוגר כיתה א'. את כיתה ב' כבר לא התחיל ויחד עם הוריו מצא את עצמו בגטו רדזינין. באוקטובר 42' הקיפו הגרמנים את הגטו ושלחו את יושביו לטרבלינקה. אימו, אישה רבת תושייה שפירנסה את המשפחה בהברחות מזון, אירגנה קבוצת בריחה. אביו בחר להישאר בגטו. "אני רק אפריע", אמר, "אני דומה יותר מדי ליהודי". מאז לא ראו אותו. לאחר מסע רב תלאות מזרחה (בדרך לביאליסטוק), מצאה אימו איכר פולני שהסכים לקחת את הנריק. היא עצמה יצאה לדרכים. הנריק (יחיאל) נותר לבד. הוא היה אז בן 10. כל בוקר הוביל את הפרות למרעה, עד שלילה אחד ירו גרמנים באיכר שלו בחצר המשק. חשדו בו שהסתיר כמה נשים רוסיות. למחרת, מספר, הפרות געו מעל הבור שאליו הושלכה הגווייה ומיאנו לזוז.
החווה עברה לידיו של אזרח פולני-גרמני, שאמנם חשד ברועה הקטן כי הוא יהודי, אך לא הייתה לו די מוטיבציה לברר זאת ביסודיות. בשלב זה צצה לפתע אימו של הנריק ולקחה אותו איתה. השניים נדדו לוורשה ונפלו ביד "שמלצובניק" – אחד שהתפרנס מלכידת יהודים לשם סחיטה. האם יצאה לגייס כופר והנריק נותר עם חוטפו, עד שהצליח להימלט אל נקודת מפגש בצומת רכבות, שעליה נדברו מראש.
בחורף 44 הנריק ואימו חזרו לוורשה, בין חורבות העיר פגשו את הילדים שמכרו סיגריות בכיכר שלושת הצלבים, משם התגלגלו לחווה חדשה של איכר בן 18 עם אחות קטנה וסבתא. בשלב זה האם נעלמה. אמרו שנתפסה ונורתה. זה נראה לו טבעי. המלחמה שנגמרה מצאה אותו בודד בחווה ההיא.
יום אחד לאחר המלחמה, בהיותו בשדה, הבחין בדמות מתקרבת. היא נראתה לו כעולה מתוך התלמים. זו הייתה אימו. היא הייתה לבושה בהידור עירוני. "חשבתי שאני חולם", משחזר. היא לקחה אותו איתה, שיכנה אותו בבית יתומים ליד העיר פלניצה ופנתה לעסקיה. יותר לא ראה אותה. פולנים רצחו אותה בתקרית אנטישמית בעיר צ'כנוביץ באוגוסט 46' ("זו התקופה של הפוגרום בקלצה").
עד שנת 1950 שהה בוורשה, יצא גם להכשרה במסגרת השומר הצעיר ולפני שעלה לארץ סגר את סניף התנועה בעיר לתמיד. מעולם לדבריו לא חשב להגיע למקום אחר חוץ מארץ ישראל. נסע ברכבת לוונציה, משם הפליג באונייה לחיפה והגיע לגרעין שלו בקיבוץ עמיר, שהה שם שנה (בה קיבל את השם יחיאל), עד שב-51' נשלח לעזרת קיבוץ רבדים ("קיבלנו את דין התנועה"). מאז הוא שם.
