מכון החליבה בכיסופים קם לתחייה: "להחזיר את התקווה והפרות הביתה"

האתגר הגדול ביותר: להחזיר את התקווה לאנשים

"לא פשוט לחזור לשגרה אחרי אירוע כזה," אומר זרקא. "יש כאלה שעדיין מפוחדים, ויש כאלה שייקח להם זמן רב לשקם את בתיהם. אבל אסור לאבד תקווה. הייעוד שלי הוא לגרום לכך שהחברים יחזרו הביתה ולא יאבדו תקווה."

הקמת מכון חליבה חדש

בשבוע שעבר הונחה אבן הפינה להקמת רפת חלבלבן (תאגיד הקיבוץ) על שם ראובן הייניק ז"ל מנהל רפת כיסופים, שנרצח על ידי מחבלי חמאס. הטקס התקיים במעמד משפחת הייניק, חברי קיבוץ כיסופים, ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני, ודירקטוריון והנהלת תנובה, שבאמצעות קרן הרפתנים שהקימה מסייעת בשיקום הרפת ובהקמת מכון החליבה.

המכון החדש יהיה גדול יותר ממה שהיה קודם, ויאפשר למשק כיסופים לייצר חלב בכמות גדולה בהרבה.

הפרות חזרו הביתה, בינתיים, קיבוץ כיסופים רכש עדר מקיבוץ גלגל ושכר את רפת הקיבוץ.

צוות מטעם קיבוץ כיסופים נמצא שם, ומסוף פברואר הם משווקים את חלב רפת כיסופים מהרפת בגלגל.

"המטרה היא לחזור לחלוב חלב באופן רציף במכון החדש בכיסופים בעוד תשעה חודשים," אומר זרקא. "עד אז נשלים גם עוד קנייה של פרות כדי לחזור בכוח גדול."

המורשת של ראובן הייניק ז"ל 

ראובן הייניק ז"ל ניהל את רפת כיסופים ב-15 השנים האחרונות והיא הייתה מפעל חייו.

קיבוץ כיסופים, השוכן במערב הנגב הצפוני בעוטף עזה, ספג מהלומה קשה ב-7 באוקטובר, כאשר שנים עשר מחבריו ושישה עובדי חקלאות מתאילנד נרצחו, וחבר הקיבוץ שלמה מנצור בן ה-85 נחטף ועדיין נמצא בשבי.

רפת כיסופים מנתה עד לתחילת המלחמה כ-770 פרות ועגלות, וייצרה עבור תנובה כ-4 מיליון ליטר חלב גולמי בשנה. "רפת כיסופים הוקמה ב-1951 עם הקמת הקיבוץ, נסגרה בסוף שנות ה-70 ונפתחה מחדש בשנות ה-90", מספר זרקא (67) תושב קיבוץ ארז. "הרפת מהווה ענף מהותי בהכנסות הקיבוץ. זה קיבוץ שמתפרנס בעיקר מחקלאות.

ענף הרפת מהווה כ-25% מההכנסות, ויש ענפי חקלאות נוספים שמאוד התפתחו, ביניהם גידול אבוקדו, חוחובה ועוד. רפת זה הלב הפועם של הקיבוץ. כשמלמדים ילדים בגנון לאהוב בעלי חיים, הם הולכים לרפת. כשחסר מים לעגלה ברפת והיא פועה, שומעים את זה בכל הקיבוץ ואנשים רצים לראות מה קרה".

"רפת כיסופים היא הלב הפועם של הקיבוץ," אומר זרקא. "כשמלמדים ילדים בגנון לאהוב בעלי חיים, הם הולכים לרפת. ראובן היה אדם מיוחד ואהוב, ואנחנו נמשיך את דרכו."

הייניק ז"ל, תושב אשקלון, ניהל את רפת כיסופים ב-15 השנים האחרונות והיא הייתה מפעל חייו. "עוד ב-7 באוקטובר, כשלחמתי בקיבוץ ארז עם כיתת הכוננות, ראובן התקשר אלי ואמר: 'אמנון, אנחנו חייבים ללכת לרפת. הפרות מאתמול לא אכלו ולא שתו'. אמרתי לו: 'אי אפשר'", מספר זרקא. "ואז ביום ראשון ראובן התקשר עוד פעם, אמר שחייבים לבקש אישור להיכנס פנימה. בדקתי ולא היה אישור. ביום שני 9.10, בדרך לא דרך, ראובן הצליח להשיג אישור כניסה לקיבוץ כדי לטפל בפרות.

אמרתי לו שאבוא איתו. יחד איתנו הגיעו עוד שני אנשים. לי ולאדם נוסף היה נשק. נכנסנו לקיבוץ בשני רכבים, היה שקט מאוד. עצרנו בשער, נתנו לנו להיכנס, המשכנו לכיוון הרפת. ראו אותנו חיילים והלכו מאחורינו. הגענו לרפת, ראובן נעצר ליד העגלות הקטנות, ראה שהכל בסדר, הוסיף להן קצת מים. החנינו את הרכבים ליד מכון החליבה ויצאנו החוצה. נכנסנו למכון החליבה.

ראובן מיד אמר שלדעתו יש חורי ירי במכון החליבה. במיכל החלב באמת ראינו חורים של כדורים, הרחנו גם את ריח החלב החמוץ, הבנו שאי אפשר לחלוב, ואז ארבעתנו התחלנו לצאת. אני יצאתי ראשון, ראובן היה האחרון ביציאה וחטף צרור עוד כשהיה בתוך מכון החליבה. מסתבר שהסתתרו שם מחבלים. הבנו שירו בו, אחד הגברים שהיו איתנו ראה אותו נופל, ואז התחלנו להחזיר ירי. זה לא עזר, הם ירו עלינו חזרה, ואז גם הצבא הגיב בירי. היו חילופי ירי בין הצבא למחבלים, ואז הקצין בשטח הביא שני טנקים, קירב אותם לרפת ופשוט ירה פגזים לתוך מכון החליבה. בנוסף הייתה גם תקיפה מהאוויר. כשהדבר הזה נגמר, התברר שהיו שם שלושה מחבלים".

הכאב על הירצחו של הייניק היה עצום, כשבמקביל זרקא היה חייב לדאוג במהרה לבעלי החיים. "היינו בלי מכון חליבה, והפרות לא קיבלו מזון ולא נחלבו", הוא מתאר. "ניסינו לחשוב מה לעשות. חיפשנו דרך להעבירן למקום אחר. זה חתיכת סיפור. בסופו של דבר העברנו את הפרות הבוגרות לסוחר בקר במושב פטיש. מכרנו לו אותן במכירת דחק באותו לילה. זו חתיכת לוגיסטיקה להעמיס את הפרות. היו 12 אנשים מדהימים שהתנדבו במשך יומיים לעזור לנו, כשכל הזמן יורים שם ויש מלחמה. גם את כל העגלות העמסנו על משאיות והעברנו למושב ברכיה. שכרנו שם חצר והתחלנו לטפח אותן. לפני כחודש, אחרי ששיקמנו את חצר העגלות בכיסופים, החזרנו את העגלות לקיבוץ והייתה שמחה גדולה".  

כאמור, בימים אלה החל שיקום מכון החליבה בכיסופים, שאמור לקחת כתשעה חודשים.