מפגש עם שורדת השואה יעל קנטי מקיבוץ בית גוברין
18.04.23 / 08:34
קצת לפני כניסת יום השואה והגבורה תכירו את יעל קנטי מקיבוץ בית גוברין איתה נפגשו המועצה האזורית יואב על מנת לפסר את סיפור גבורתה
יעל, נולדה בשנת 1940 באג הולנד, נשואה לדוד ולהם 6 ילדים ו-19 נכדים. סיפורה של יעל הוא אחד מסיפורים רבים של שורדות ושורדי שואה שצלחו את הנורא מכל בדרכים, במסתור, במחנות הריכוז, במחנות העבודה ובכל שדות הקטל במהלך הפתרון הסופי של הצוררים הנאצים.
יעל מספרת כי אביה נרצח עם תחילת המלחמה ואמא, שהתחפשה לנזירה, הצליחה לאתר פעיל במחתרת שלקח אותה והביא אותה למשפחה נוצרית בדן האג שאימצה אותה באומץ רב במשך כל המלחמה. המשפחה הוכרה כחסידת אומות עולם לאחר המלחמה.
עם תום המלחמה והיא בת פחות מ-5, הצליחה לאתר אותה בת דודתה, שהעבירה אותה לבני הזוג לוין (לני וליאו), משפחה יהודית יקרה שאימצה 14 ילדים לאחר המלחמה ופתחה בית בשם "גג הקש".
יעל קוראת ללני וליאו אמא ואבא ומספרת כי ליאו היה ניצול שואה גבוה מאוד שהביא אותי לבית ענק עם קירות וגג שכולו עשוי מזכוכית.
יעל מספרת כי: "זו הייתה משפחה יקרה שלקחה על עצמה ילדים רבים במטרה לעלות את כולם לארץ ישראל. בשנת 1949, לאחר שליאו נסע לארץ לחפש מקום, הגעתי לגבעת ברנר, שם היו לו קשרים עם המקום". יום אחד לני וליאו הודיעו שהשיגו כרטיסים לעלות לארץ ישראל. קיבלנו בגדים חדשים, ומפני שאהבתי מאוד את הצבע האדום, קנו לי חולצה אדומה, מאוד יפה, ומעיל, מאוד שמחנו, ואז בצילום אחרון נפרדנו מבית העלייה".
עוד מספרת יעל: "בגבעת ברנר הילדים היו בבתי הילדים ואחר הצהריים ובשבתות בילוי עם המשפחה. טיילנו הרבה כי זה היה סגנון המשפחה. בגבעת ברנר המשכנו את המסורת של ימי הולדת כמו שעשינו בהולנד, כל יום הולדת היה משהו מיוחד עם בלונים קישוטים, שולחן מתנות, כל יום הולדת היה ממש פסטיבל. אני חייבת לציין את ליאו ולני שהיה להם את הכוח להקדיש לכל ילד בנפרד את יום ההולדת שלו ואת תשומת להב המיוחדת לכל אחד וזה היה ממש מיוחד".
לבית גוברין הגיעה יעל מתוך נוהג שהיה קיים ובו משקים ותיקים היו מאמצים משקים צעירים. כשסיימה את כיתה י"ב, יצאה כל הכיתה לשנת עזרה בבית גוברין. את בעלה דויד הכירה יעל עוד בכיתה י"א ובתום כיתה י"ב החליטה יעל להישאר בבית גוברין כי היא אהבה את המקום.
יעל מספרת עוד כי כל חוויותיה בילדות והעובדה כי אימצו אותה באהבה כה גדולה הביאו אותה לעבוד בתחום הילדים ואכן לאורך כל השנים שימשה יעל כמטפלת תינוקות בקיבוץ ואף אימצה ילדה מעבר לחמשת ילדיה הביולוגיים.
לסיום מציינת יעל כי המפגש השנתי, שנהוג לקיימו שנים רבות, ובו כל האחים שחיו יחדיו בבית הקש, וכמובן אליהם הצטרפו עם השנים כל בני המשפחה המורחבת, זה הניצחון הגדול שלנו על זוועות הנאצים.
