נתמזגו בו תכונות של תלמיד-חכם, חרוץ, שקדן ומסור ושל נער אוהב אדם, רודף שלום וידידות, שהיה מסור בכל לב לידידיו ובן משפחה נאמן, שנהג מצוות כיבוד הורים ואהבת אחים.
אבנר גויס לצה"ל בתחילת דצמבר 1971 במסגרת גרעין בני משקים של הנח"ל. עוד כשהיה בבית-הספר החליט להתנדב לחיל הצנחנים, שכן ראה בכך תרומה נאותה לעם ולרעיונות הציונות שחונך לאורם.
מפקד המחלקה מעיד, כי כאשר נעשו האימונים קשים, מספר שעות השינה קטן והלחץ גבר ואיים לבקוע פרצות במחלקה, היה אבנר הדבק שליכד את הבקיעים. הוא דאג לפרטים והקפיד שלחייליו יינתן כל המגיע להם, כדי להקל עליהם. הוא ניחן בסבלנות רבה והקדיש שעות ארוכות לשיחות עם חיילים, כדי ללמוד את הבעיות האישיות של כל חייל וחייל, ועשה כמיטב יכולתו לסייע בפיתרונן.
מפקדיו בטחו בו וחייליו האמינו בכוחו והיו מוכנים ללכת אחריו ללא היסוס בכל קרב ובכל פעולה.
במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נתקבלה ידיעה כי כוח גדול של הצבא הסורי תוקף את חיילינו בתצפית ב"תל סאקי". כמובן, הוטל על אבנר להכין את הנגמ"שים ולארגן את כוח החילוץ. אבנר וחייליו יצאו לעבר התל ונכנסו לקרב עם הסורים. אבנר חיפה במקלע על חייליו, שנעו לעבר הסורים עד שנפגע ונהרג.
מפקדו סיפר עליו: " אבנר נמנה עם אותם מעטים, שעמדו מול התקפות האויב ביום הכיפורים, ובלמו את התקדמותו לליבה של ארצנו. בנשקם הדל וברוחם האיתנה - היונקת ממורשת הגבורה של המכבים ומגיני מצדה, לוחמי הגטאות ומלחמת שחרור ישראל, לוחמי סיני ואחיהם הצנחנים - הצליחו להעביר את המלחמה לארץ האויב והוסיפו פרק מלא הוד וגבורה להיסטוריה היהודית".