ניב כספי תושב כרם שלום במונולוג זועם על המצור בעוטף עזה "אני שבוי של אינטרסים"

שלום אני ניב כספי מכרם שלום. בן 22, חי כבר יותר מ18 שנה צמוד לגבול הרצועה. בעוטף כבר היינו בטוחים שעברנו הכל, אך פשוט הבדיחה היא על חשבוננו. אני לא מדבר על פוליטיקה וביטחון, לא נכנס לזה.

אני מדבר על זה שחזרנו יותר משבעים שנה אחורה לירושלים הנצורה, ומאיזו סיבה? כי כמה משכנינו אוהבי ציון התרגזו טיפה, אז אנחנו חייבים להפסיק את חיינו, להיות השבויים שלהם, ולחכות לאיזה מתח קטן, או משהו אחר, שיגיד לנו שאנחנו לא סתם שוב באותה הסיטואציה.

כבר שלושה ימים שהבית שלנו הפך לבית כלא, והפתרון היחיד של אותם הגורמים, זה להשאיר הכל ולעזוב. אז אם חשבתם שאנחנו מעצמה תחשבו שנית, כי זה ממש לא פתרון של מעצמה. זה מעליב, וזה משפיל, ובסוף זו עוד צלקת מדממת, וחסרת חשיבות על גופנו. אני כבר מגיל 4 עובר צלקת, ועוד צלקת, ואף פעם לא התלוננתי, ואף פעם לא התמסכנתי שאני מעוטף עזה. אני גאה לגור פה, ואני גאה במה שעברתי, ולבן אדם שנהייתי היום. עכשיו כש 18 שנה עברו, והתבגרתי, החלטתי לא לשתוק לאותה הממשלה. שלא משנה בכלל את מי ישימו בכס, זה יהיה אותו הדבר.

אם זה היה קורה בת"א. אז זה היה אחרת. ולתקשורת שעסוקה בלהקיז דם, ולהלחם מול כל העולם, כדי להפיץ שיחות ווצאפ מיניות, פסים, או כל מיני שורות, כשיש מחדל בטחוני אזרחי, שזה קורה במשך תקופה כל כך ארוכה, בטח שלא יחליפו פה יותר מידי מילים, כי בסופו של דבר אין אצלנו את הכוכבים הנוצצים, שלתקשורת יהיה יותר מידי ענייני, ובטח שלא לשעמם את הצופים חלילה. אז אני פונה אליכם הצופים.

אל תשתקו, ותיהיו לצידנו. ולכם התקשורת. הגיע הזמן לעשות את המעשה הנכון! כי אין סיבה שבגלל אותו אויב נפסיק לחיות, והחוסן של האנשים יהרס, ושנתון אחרי שנתון של ילדים ימשיכו לבכות בממד, מחובקים לאמא, ומתחננים לאבא שלא יצא החוצה, כי הם לא רוצים שיפצע או יהרג מאותו אוייב, שלא מעניין אותו בכלל שלום, ורק רוצה להרוס אותנו. שלב אחרי שלב, וזה נמאס! ולכם הגורמים הממשלתיים והביטחונים. זאת ההזדהות שלי איתכם 

אנא צופים מכל הארץ! תביעו איתנו יחד את ההזדהות כי היום זה אצלנו מחר זה אצלכם.