שמיל בלברמן, רפתן מניר יצחק, ישיא משואה לזכר חתנו טל חיימי ז״ל ולכבוד רפתני הנגב והעוטף

21.04.26 / 15:47

$(function(){setImageBanner('03f3fa67-d861-413f-9b41-1062fbfe6e15','/dyncontent/2026/3/30/f6dbe4fa-f2c0-416f-8a0d-1f24c50b9b46.jpg',21043,'יואב אייטם כתבה ',525,78,false,55776,'Image','');})

להאזנה לתוכן:

תגים: שמיל בלברמן ניר יצחק

בין ימי הזיכרון ליום העצמאות אנו מביאים בפניכם את משיאי המשואות של חקלאי ישראל, המספרים את סיפורה של החקלאות הישראלית במדינת ישראל לאורכה ורוחבה

"אני, שמיל בלברמן, רפתן מקיבוץ ניר יצחק בעוטף עזה, נשוי להדס ואב לאלה, טליה ויאיר, משיא משואה זו לזכרו של חתני טל חיימי ז״ל, ולכבוד רפתני הנגב והעוטף.

בשם האנשים שבחרו לחיות ולעבוד כאן -

לעבד אדמה, לגדל מזון, ולשמור על הבית.

בשם הרפת של ניר יצחק -

מקום של עבודה יומיומית, של אחריות ושל חיים,

שגם ברגעים הקשים ביותר המשיך לפעול.

בשם טל -

שגדל בין הרפת לשדות,

והפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה ומהקהילה.

בבוקר ה־7.10.23, טל הוקפץ מביתו לפקד על כיתת הכוננות ונפל בעודו מגן בחירוף נפש על שער הקיבוץ שכה אהב. טל הובא למנוחות רק כשנתיים לאחר מכן, לאחר שגופתו הושבה משבי חמאס.

בשם הימים שלאחר מכן -

ימים של אובדן, של חוסר ודאות,

ושל החלטה להמשיך.

גם כשהקהילה פונתה, גם כשהרפת נפגעה -

המשכנו, יחד עם חיילי מילואים ומתנדבים,

לדאוג לפרות, להמשיך לחלוב, לשמור על החיים.

בשם הדרך הזו -

דרך שבה גם בתוך כאב גדול, בוחרים להחזיק באדמה ולא לוותר.

אני משיא משואה זו לזכרו,

ולכבוד כל מי שמגנים על הבית - במדים ובאדמה,

וממשיכים לבחור בחיים, גם כשהלב נשבר.

ולתפארת מדינת ישראל.