אדי גולדין מקיבוץ ניר יצחק, ששכלה את בנה אורן ב־7 באוקטובר, מצאה נחמה וחיבור בקבוצת אימהות שכולות מהעוטף
22.10.26 / 09:45
במשך תקופה ארוכה אדי גולדין, שאיבדה את בנה אורן גולדין ז"ל במתקפת 7 באוקטובר, התקשתה לפנות זמן לעצמה. בין העבודה לשגרת החיים בקיבוץ ניר יצחק, היא ויתרה על לא מעט פעילויות ומפגשים שאליהם הוזמנה, עד שהחליטה השנה להצטרף לקבוצת "אימהות יוצרות עוטף" של עמותת "משפחה אחת", המפגישה אימהות שכולות מיישובי האזור לפעילויות משותפות. מה שהתחיל כהחלטה לצאת לכמה שעות מהעבודה הפך עבורה להזדמנות להכיר נשים חדשות, להתנסות בתחומים שלא עסקה בהם בעבר ולמצוא מקום שבו אפשר לחלוק חוויות שלא תמיד קל לבטא במילים.
אתמול (רביעי) נפגשו 12 האימהות לסדנת פילאטיס במסגרת הקבוצה, שהוקמה מתוך רצון של המשתתפות ליצור מסגרת קבועה המשלבת בין שיח אישי לעשייה משותפת. אחת לשבועיים הן מתכנסות לפעילות אחרת, מסדנאות אמנות, פסיפס וצילום ועד אפייה ותנועה, בליווי עובדת סוציאלית קלינית. חלק מהמפגשים מתקיימים בבתי האימהות עצמן, שבוחרות לארח את חברות הקבוצה, והמפגש בסביבה ביתית מוסיף לפעילות ממד אישי ומאפשר לנשים להכיר זו את זו גם מעבר לסדנאות.
עבור אדי, אחת ההפתעות הייתה דווקא ההיכרות עם נשים מיישובים סמוכים שלא יצא לה לפגוש קודם לכן. "זו הפעם הראשונה שאני במפגש עם אימהות מהמושבים. יש לי חברות בקיבוצים, אבל לא היו לי חברות במושבים, ופתאום אני פוגשת אימהות מדהימות ומחבקות", היא מספרת. "לאט לאט אנשים נפתחים, לאט לאט אנשים מדברים. את באה ואת פוגשת קבוצה שאת כבר מכירה, ואת מרגישה חלק".
באחד המפגשים הקודמים, שהוקדש ליצירת פסיפס, בחרה אדי להכין עבודה עם שמו של אורן. אף שמעולם לא ראתה בעצמה אדם יצירתי, היא מצאה בסדנה דרך אישית להנציח את בנה, ובהמשך בחרה להניח את היצירה על מצבתו. "אני בכלל בכלל לא מחוברת לאמנות, אבל בסדנה עשיתי פסיפס מאוד יפה עם השם של אורן, ושמתי אותו על המצבה שלו. אנשים התרגשו ואמרו לי, מה זה? אמרתי, אני לא יודעת, זה יצא ככה, כי באמת אני לא יצירתית", היא מספרת.
גם במפגש הפילאטיס האחרון, לפני תחילת הסדנה התיישבו האימהות לשיחה, שבמהלכה שיתפו בכאבים גופניים ובתחושות שמלוות אותן מאז 7 באוקטובר. אדי מספרת שהמפגשים הקבועים מאפשרים לנשים לשתף בהדרגה גם בחוויות אישיות יותר: "אני מרגישה שכל פעם הבנות נפתחות יותר, מוציאות יותר".
רווה בלויגרונד, רכזת אזור דרום בעמותת "משפחה אחת", מספרת: "הרעיון לשלב בין שיח ליצירה הגיע מהאימהות עצמן. רצינו שתהיה להן קבוצה קבועה ומלוכדת, שבה הן יוכלו להיפגש, להכיר ולהרגיש בנוח אחת עם השנייה. חלק מהמפגשים מתקיימים בבתים של המשפחות, וזה מוסיף ממד אישי וקרוב למפגשים. למרות שמדובר בקבוצה חדשה יחסית, כבר נוצרו בה קשרים משמעותיים, והאימהות מעניקות הרבה כוח זו לזו".
משה סוויל, מנכ"ל עמותת "משפחה אחת", מסר: "האובדן מלווה את המשפחות השכולות בכל יום, ולצד ההתמודדות עם הכאב יש גם צורך במסגרת חברתית, בעשייה ובאפשרות ליהנות מדברים פשוטים. המפגשים האלו מאפשרים לאימהות להכיר נשים שחולקות חוויות דומות, ובמקביל להתנסות בפעילויות חדשות ולגלות תחומי עניין שאולי לא היו מגיעות אליהם אחרת. אנחנו רואים איך מתוך המפגשים האלה נוצרים קשרים אישיים, איך הנשים נפתחות זו לזו, ואיך הפעילות המשותפת הופכת בהדרגה לחלק משמעותי מהחיים שלהן גם מחוץ לקבוצה".
עמותת “משפחה אחת” היא הארגון הלאומי למשפחות שכולות ופצועים בישראל. היא הוקמה לפני 25 שנים על ידי הזוג, שנטל ומרק בלזברג ומלווה משפחות שכולות, נפגעי טרור ופעולות איבה באמצעות מעטפת רחבה הכוללת תמיכה רגשית, טיפול פרטני וקבוצתי, חוסן נפשי, סדנאות ותמיכה כלכלית. מאז ה־7 באוקטובר פועלת העמותה להרחיב את המענים ולהגיע לכל משפחה שנפגעה, לצד ליווי אישי מתמשך. הגב’ שנטל בלזברג, מייסדת העמותה, זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים, כהוקרה על פועלה רב השנים למען משפחות שכולות, נפגעי טרור ופעולות איבה בישראל.
