אלי שרעבי – גיבור ישראל: שרד את השבי ומביא מסר חזק של אחדות לעם

אלי שרעבי הוא גיבור. אחרי 500 ימים של סבל בלתי נתפס בשבי חמאס, לאחר שעבר עינויים, רעב והשפלה, הוא חזר אל מדינה שהשתנתה, רק כדי לגלות שמשפחתו כבר לא כאן. אשתו ליאן ושתי בנותיו, נויה ויהל, נרצחו באכזריות ב-7 באוקטובר, ואחיו יוסי נרצח בשבי בעזה. למרות הכול, אלי שרעבי בוחר להעביר מסר חד וברור: אין שמאל ואין ימין, כשהמחבלים תקפו את משפחתו – הם לא שאלו על דעותיה הפוליטיות.

אלי שרעבי נחטף מקיבוץ בארי באותו בוקר ארור, כשמחבלים חמושים פשטו על ביתו. רגעיו האחרונים עם משפחתו נחרטו בזיכרונו לנצח: "עשרה מחבלים בתוך הבית, שניים מהם מחזיקים בי, שניים מחזיקים את הבנות. ליאן מנסה להיאחז בתקווה, מציינת שיש לה דרכון בריטי, אבל זה לא עוזר". ברגעים האחרונים, כשהוא מבין שהוא עומד להיחטף, הוא צועק לבנותיו: "אני אחזור".

הוא הובל לעזה ועבר מסכת עינויים. 52 ימים הוחזק בדירה, ואז הועבר למנהרה תת-קרקעית, שם שהה במשך שנה וארבעה חודשים – כבול בשלשלאות, בתנאים בלתי אנושיים. במשך ימים ארוכים התקיים על קערת פסטה אחת בלבד, כ-250 קלוריות ביום. לעיתים קיבל מקלחת פעם בחודש עם דלי מים קרים. "המושג הזה של אדם חופשי שיכול לקחת תפוח או כוס מים – על זה אתה חולם כל יום", הוא מספר.

במהלך השבי, אלי נקשר לאלון אהל, אחד מהחטופים הצעירים, שאותו אימץ כאח. רגעי הפרידה ממנו היו מהקשים ביותר עבורו: "הבטחתי לו שאני לא עוזב אותו שם, שאני אלחם עליו". גם אחיו יוסי היה כל הזמן במחשבותיו, אך יומיים לפני שחרורו נודע לו בדרך מצמררת שאחיו נרצח בשבי. "הם גאים להראות לי את התמונה שלו ולהגיד לי שחיל האוויר הישראלי הרג אותו". רק מאוחר יותר, שכנו לקיבוץ שנשבה יחד איתו, אוהד בן עמי, אישר לו את הבשורה הנוראה.

עם כל הזוועות שעבר, אלי שרעבי משדר מסר של חוזק נדיר. "אני לא כועס. אני בר מזל שהיה לי את ליאן 30 שנה, שהיו לי את הבנות שלי. אני בר מזל שלא הרגו אותי, שאני חי כדי לספר את הסיפור שלהם".

יותר מהכול, הוא מזכיר לכולנו שאין כאן שמאל או ימין – יש רק כאב משותף, מדינה אחת, ומאבק על חיי אזרחיה. החטופים שנחטפו והנרצחים שנרצחו לא נשאלו למי הם מצביעים. האסון הזה מאחד את כולם, ואלי שרעבי, בעדותו המצמררת, מזכיר לנו זאת יותר מתמיד.

אלי, תודה לך. אתה גיבור ישראל.