ביקשה לעכב את מכירת הבית בקיבוץ – ונדחתה על ידי השופטת

השופטת ורד ריקנטי-רוסהר: אין לקשור את מכירת הבית להליכים אחרים באופן שיפגע שלא במידה בזכות הקניין של הבעל

החלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, על ידי כבוד השופטת ורד ריקנטי-רוסהר, קיבלה את בקשת הבעל והורתה על פירוק השיתוף בבית מגורים משותף בקיבוץ בגליל, ששוויו כ-3.5 מליון ש"ח.

האישה, שנותרה להתגורר בבית יחד עם הקטינים לאחר פרידת הצדדים, ביקשה לעכב את מכירת הנכס עד להכרעה בהליכים הנוגעים לקטינים, ובין היתר בסוגיית העתקת מקום מגוריהם. בנוסף טענה כי יש להסדיר מדור חלופי לה ולקטינים, ועל כן טרם בשלה העת לפירוק השיתוף.

מנגד, הבעל, שיוצג על ידי עו"ד ארתור שני ועתר לפירוק השיתוף, טען כי אין הצדקה להותיר אותו בשותפות כפויה בבית המגורים. לדבריו, הצדדים מתגוררים בנפרד מאוקטובר 2025, ומאז הוא נושא בשכר דירה של אלפי שקלים בחודש עבור דירה המשמשת אותו ואת הילדים השוהים עמו מחצית מהזמן, וכן בהוצאות מחייתם השוטפת. זאת, במקביל לכך שהוא ממשיך לשאת במחצית תשלומי המשכנתא על הבית שבו מתגוררת האישה.

בית המשפט דחה את טענת האישה שלפיה טרם הגיע המועד לפירוק השיתוף. השופטת ציינה כי מועד הקרע כבר נקבע לאחר קבלת עמדות הצדדים, וכי מאז הם פעלו על בסיסו.

עוד נקבע כי בפני בית המשפט כבר הונחה "המפה הכלכלית" של הצדדים: חוות דעת שמאית ביחס לבית המגורים, חוות דעת רו"ח ביחס לזכויות ולחובות, והסכומים הדרושים לאיזון. בנסיבות אלה, קבעה השופטת כי המחלוקות הרכושיות שנותרו מצומצמות יחסית ואינן מצדיקות עיכוב במכירת הבית.

השופטת דחתה גם את הטענה שלפיה יש להמתין להכרעה בהליכים הנוגעים לקטינים. בהחלטתה נקבע כי לא ניתן לדעת מתי יוכרעו ההליכים הללו ומה תהיה תוצאתם, וכי קשירת פירוק השיתוף בבית להכרעה בהם עלולה לגרום לעיכוב בלתי מוגבל בזמן ולפגיעה לא מידתית בקניינו של הבעל.

באשר לטענה כי יש להסדיר תחילה דיור חלופי לאישה ולילדים, נקבע כי מכירת הבית וחלוקת התמורה יאפשרו לאישה להסדיר לעצמה דיור חלופי, בבעלות או בשכירות. בית המשפט הוסיף כי ככל שהאישה סבורה שהיא זכאית להשתתפות נוספת מצד הבעל במדור הקטינים, פתוחה בפניה הדרך לעתור לכך במסגרת הליכי המזונות.

השופטת דחתה גם את הניסיון לקשור בין פירוק השיתוף בבית לבין ההליכים המתנהלים בבית הדין הרבני, וקבעה כי פירוק השיתוף בבית המגורים הוא סעד עצמאי מכוח דיני המקרקעין. עוד נקבע כי האישה אינה יכולה להיאחז בבית המגורים כדי להשיג יתרון במסגרת תביעת הגירושין של הבעל.

הצדדים הודיעו לבית המשפט לענייני משפחה כי איש מהם אינו מעוניין לרכוש את חלקו של האחר בבית המגורים. על רקע זה קבעה השופטת כי נסללה הדרך למכירת הבית בשוק החופשי לצד שלישי, לכל המרבה במחיר, ובכל מקרה, אין בטענת האישה לחלוקה לא שוויונית של תמורת הבית כדי לעכב את מתן הצו לפירוק השיתוף בין הצדדים.

לדברי עו"ד ארתור שני, שייצג את הבעל: "ההחלטה מציבה גבול ברור לניסיון להפוך בית מגורים משותף למנוף לחץ בסכסוך גירושין. בית המשפט קבע כי כאשר התמונה הכלכלית ברורה, וכאשר אין הצדקה ממשית לעיכוב, אין מקום להחזיק צד אחד בשותפות כפויה בנכס".

לדבריו, "במקרה הזה הבעל והאישה אינם מתגוררים יחד בבית. התובע שכר דירה אחרת שגם משמשת את ילדיו, המשיך לשלם את חלקו במשכנתא, ובמקביל נדרש להמתין ללא תאריך סיום ברור למימוש חלקו בנכס. בית המשפט קיבל את עמדתנו כי עיכוב כזה יוצר חוסר הוגנות ופגיעה ממשית בזכויותיו".

עו"ד שני ביקש גם לחייב את האישה בדמי שימוש ראויים בגין השימוש הבלעדי בבית המשותף. סוגיה זו טרם הוכרעה, ובית המשפט קבע כי היא דורשת בירור ראייתי שייערך בהמשך ההליך.

על פי החלטת בית המשפט, בית המגורים יועמד למכירה באופן מידי בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. ככל שהבית לא יימכר על ידי הצדדים בתוך 90 יום, יהיה רשאי כל אחד מהם לעתור למינוי כונס נכסים לצורך מכירתו.