בקשתו המיוחדת של רותם תושב קיבוץ חולית בנם של הזוג מטיאס שנרצחו כשהגנו עליו
08.11.23 / 19:31
בני הזוג מתיאס הגנו בגופם על ילדם רותם ובכך הצילו את חייו. האחות שניתחה את רותם מספרת בגילוי לב על בקשתו המיוחדת של הבן לפני שנותח ועל הרגע הטראגי שחוותה כאשר גילתה מה עלה בגורל בני הזוג
במתקפה של השביעי לאוקטובר נרצחו בני הזוג מטיאס. שלומי מטיאס, מוזיקאי ומחנך, יליד ותושב באר שבע לשעבר, אשר מוכר בעיר בשל כישוריו המוזיקליים, ולא פחות בשל אלפי התלמידים אותם לימד, נרצח ע"י מחבלים ביחד עם אשתו שחר בעודם שהו בביתם שבקיבוץ חולית אליו חדרו המחבלים.
הזוג הותיר אחריו שלושה ילדים כשאחד מהם ניצל בזכות תושייתם יוצאת הדופן של בני הזוג שגוננו עליו בגופם וחרפו נפשם בכדי להצילו. כעת חושפת אחות בית החולים שהוצבה בחדר בו נותח רותם, בנם של שלומי ושחר, את בקשתו המיוחדת והלא שיגרתית של רותם.
הילה פרן, סגנית אחות חדר ניתוח דרומי בסורוקה שהוצבה בחדר הניתוח בו נותח רותם מספרת את ההבטחה שנתנה לרותם ואותה התחייבה לקיים:
"בבוקר יום שבת התחלנו לעבוד במתכונת מלחמה, אני שובצתי למשמרת ערב. באותו היום כל חדרי הניתוח עבדו בלי הפסקה, כאשר פצוע נכנס ויצא ומייד נכנס אחריו עוד אחד", מספרת הילה.
"אני מקבלת הודעה על בחור עם פציעת קליע בבטן שמגיע לחדר שבו אני מוצבת. אל החדר מגיע בחור צעיר בן 16, כשהוא בהכרה. אנחנו מובילים אותו לחדר ובמקביל אני מנסה להרגיע אותו. הבחור מבקש ממני לשמור לו את הקליע, הוא מעוניין לעשות שרשרת מהקליע, מן מזכרת מהמאורע הנורא, זה היה מאוד חשוב לו והוא חזר על בקשתו זו מספר פעמים".
"לאחר שהקליע הוצא במהלך הניתוח, צירפתי אותו למסמכים ומיד נכנסתי לניתוח נוסף. לאחר מכן ניגשתי לחדרי ההתאוששות בכדי לראות את רותם ולומר לו ששמרתי לו את הקליע שהיה כל כך חשוב לו לקבל. בגלל שהיו המוני מטופלים חששתי שהשקית ובה הקליע עלולה ללכת לאיבוד, לכן החלטתי לצאת אל אזור ההמתנה של המשפחות, בעודי אומרת לעצמי שאמסור את הקליע להורים שלבטח מחכים בחוץ".
"יצאתי אל חדר ההמתנה ושאלתי "יש פה מישהו מהמשפחה של רותם מתיאס?" ואז ניגשו אלי שני אנשים מבוגרים שאמרו לי "כן, אנחנו סבא וסבתא של רותם, הוא לא יודע שאמא ואבא שלו נרצחו בזמן ששכבו עליו והגנו עליו בגופם".
"הייתי פשוט בשוק, רק רציתי לחבק אותם והדמעות זלגו והכאב שחשתי באותו רגע היה עצום. אל אותו הרגע הצטרף גם דוד של רותם. התחבקנו, בכיתי ונתתי להם את הקליע. אמרתי שזה חשוב לרותם ושאני מעומק הלב משתתפת בצערם. פשוט אין מילים לתאר את העצב והכאב".
