האם אכן מתחילה מלחמה אמיתית בפשיעה בדרום ובנגב עם כוחות מיוחדים או עוד הבטחה?
19.11.25 / 09:48
תושבי הדרום והנגב לא צריכים הסבר על מציאות הפשיעה באזור המגיעה רובה ככולה מהפזורה הבדואית, כמו אין דין ואין דיין ורק הבטחות למכביר בלי כיסוי.
עתה אנשי המקצוע מודים כי הפשיעה בדרום ובנגב גדולה על המשטרה וכי כוחות ימ"מ וימ"ס חייבים לרדת לשטח לא רק ביו"ש, אלא גם בתוך גבולות ישראל.
כעת במשטרה מקווים לשינוי עמוק של המצב, עם הצטרפות היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ''מ) למאבק בפשיעה אל המשמר הלאומי והשוטרים וכוחות צבאיים שהתפנו מהמלחמה בעזה.
כוחות מיוחדים של היחידה יפעלו ברחבי הנגב ויתמקדו בפזורה הבדואית, לצד כוחות יחידת המסתערבים (ימ"ס) שכבר פועלת בתוך הכפרים כמה חודשים עם צלפים ותצפיות.
האם הדרום והנגב עומדים בפני מערכה שטרם נראתה כאן מעולם? שינוי מגמה או עוד הבטחות שווא?
באתר יישובניק נט אנחנו מסקרים כבר כשנתיים ברציפות את המאמץ הבלתי פוסק של כוחות מג״ש, מג״ב והשיטור הקהילתי בכל רחבי הדרום. הכוחות עובדים סביב השעון, לעיתים בתנאים בלתי אפשריים, בניסיון לבלום את גל הפשיעה ההולך וגובר.
אולם במקביל למאמץ, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: בעלי עסקים ממשיכים להיפגע מפריצות למכולות, תחנות דלק ועסקים פרטיים, אזרחים ביישובים ובמושבים סובלים מהתגברות של גניבות רכבים, כלי עבודה וחדירות של שב״חים – במיוחד בגזרת מזרח לכיש.
דוח חדש ומדאיג של מכון ריפמן חושף תמונת מצב חמורה: למעלה מ־100 אלף כלי נשק בלתי חוקיים מסתובבים בנגב. בתוך כך, הביקורת הציבורית על השר לביטחון הלאומי, איתמר בן־גביר, גוברת מיום ליום. נראה שגם השר עצמו מתחיל להבין שסיסמאות ואמירות תקיפות אולי עובדות בתקופת בחירות – אך כשנאלצים לספק תוצאות בשטח, המציאות מתפוצצת בפנים.
האם השינוי מתחיל עם כניסת הכוחות המיוחדים?
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, מזהיר בחריפות:"ללא שינוי חקיקה או הוראת שעה, נמשיך כמדינה לעצום עיניים מול הגדלת החימוש, הירי הבלתי נתפס, הגניבות ופגיעה ברמת הביטחון של התושבים".
בפועל, הדרום מרגיש לעיתים כמו שטח הפקר. שודדים מאומנים, המתנהלים כמו יחידת קומנדו, מצוידים ברכבי שטח ובנחישות של יחידה מיוחדת, מבצעים פריצות ושודים בתוך שניות – ומיעוטם נתפסים, נחקרים או נעצרים.
מנגד, יש כאלה שטוענים שדברים דווקא מתחילים לזוז. סנ״צ ארקדי שוסטר, מפקד תחנת עיירות המעניקה שירות לחורה, עומר, מיתר, לקייה ולפזורה הבדואית, טוען כי נרשמה התקדמות:"אם פעם הסתובבו שיירות של פורעים על כבישים וירו באוויר, היום פירוק חתונות של אלפי אנשים הפך לשגרה. מעולם לא הוזרמו לאזור כל כך הרבה כוחות – רחפנים, כלבנים, אופנועים וכוחות מיוחדים שלא היו כאן בעבר".
לדבריו, ההצטרפות של המשמר הלאומי בשנה האחרונה מהווה "שחקן משמעותי" ו"שובר שוויון".
עם זאת, הוא מודה כי השוק מוצף בלבנות חבלה, מטענים תקניים וכמויות נשק שייקח שנים לטפל בהן:"מי שרוצה להשיג נשק – קונה. יש מחירונים. זה סמל סטטוס. מי שחזק – שולט".
מקור תקווה נוסף הוא יחידת המסתערבים של הדרום, ששבה מעזה וצפויה לחזור לעובי הפעילות הפלילית.
גם הירי עבר שינוי: אם בעבר התבצע סמוך ליישובים וכבישים, כיום – לאחר דחיקה של המשטרה – הוא מתקיים בעיקר ביערות, שם האיתור מורכב יותר. "יש פעילויות, חלקן סמויות וחלקן גלויות", אומר שוסטר, "אבל כפי שאנחנו רואים לאחרונה – הירי כבר לא נשאר רק ביערות".
בחודשים האחרונים אף כיתות הכוננות היישוביות נכנסות לראשונה למערך הפעילות.
ביישוב כרמית, לדוגמה, יפעלו בסוף השבוע כוחות משטרה יחד עם כיתת כוננות מקומית לנטרול הירי – "מכפיל כוח משמעותי", לדבריו של אחד הגורמים.
התקווה היא שיחידת המסתערבים של הדרום, שחזרה מעזה תכנס עמוק לתוך פעילות פלילית
בעבר הירי המאסיבי בוצע בכבישים ולעבר היישובים. מאז, מסביר סנ"צ שוסטר, המשטרה דחקה את הירי מהעיר - והעבריינים עברו ליערות. "שם קשה להגיע. אבל יש פעילויות, חלקן סמויות, חלקן גלויות. שם העבריינים בודקים את כלי הנשק ויורים כדי לסמן טריטוריה, אבל כפי שאנחנו עדים לאחרונה, הירי לא מסתכם רק ביערות".
על פי גורמים במערכת אכיפת החוק, המטרה ברורה: להחזיר את המשילות דרך הפגנת כוח חסרת תקדים, כזו שלא תותיר ספק מי "בעל הבית".
הנגב מבעבע, והפעם המדינה משיבה אש. לא הכל ורוד, "ייקח זמן רב עד שניתן יהיה להשתלט על כמויות כלי הנשק שהוברחו", מסביר שוסטר. אבל לפי כל הסימנים, הנגב נכנס לתקופה חדשה של מדיניות חדשה: כוחות מיוחדים, מסתערבים, צלפים, משמר לאומי, ואולי אפילו שב"כ.
ואנחנו שבעי ההבטחות ממתינים לראות האם מדובר שוב בפירוטכניקה וכותרות או במעשים בשטח?!
