המהפכה הבאה בחקלאות
02.08.21 / 11:39
חקלאים, התכוננו למהפכה החקלאית ולא, לא מדובר ביבוא.
בזמן שבישראל עסוקים בשאלת פתיחת שוק הפירות והירקות ליבוא, בלב העיר ניוארק החלה לפני 5 שנים, המהפכה של עולם החקלאות. עשרות אלפי ק"ג של תוצרת חקלאית, שלוקחת את כל מה שאתם יודעים על חקלאות והופכת אותו על הראש. החווה נפתחה ב–2016 ונחשבה אז לגדולה ביותר בעולם מסוגה.
חווה אנכית שלא תלויה בגשם, לא צריכה את קרני השמש ולא משתנה בהתאם לאיכות האדמה. בלב העיר ניוארק, בחברת אירופארמס, מייצרים ירקות בשיטת הסרט הנע.- ב–5% בלבד מכמות המים ועם שטח הקטן פי 390 מהצורך לכמות זהה של גידול.
מאות משטחים מסודרים מהרצפה עד לגובה 20 מטר, עמוסים בתוצרת חקלאית שגדלה תחת תאורת לד בהתאמה אישית, עם מערכת השקיה אוטומטית בטמפרטורה אידיאלית. כמה פועלים — חוואים או אנשי מחשבים, מפקחים על אופרציה שעובדת על אוטומט, כמו במפעל לייצור שבבים של אייפון בסין.
הכל ממוחשב, הכל מבוקר בלחיצת כפתור או בהגדרת תוכנה: מכמות התאורה על כל משטח, דרך מערכת ההשקיה האוטומטית ועד למרחק המדויק, ברמת המילימטרים, שבו מפוזרים הזרעים בהתאם לסוג הגידול.
שום גידול לא הולך לפח, ושום חרק לא מתחבא בין העלים. העובדים לבושים בחלוק מנתחים, כפפות ידיים וכיסוי ראש, בכניסה יש עמדת צחצוח נעליים, ואסור להכניס אוכל או להוציא את הטלפון הנייד מהכיס. כל כך נקי שם, שאין צורך לשטוף את העלים לפני שאוכלים אותם.
הזרעים מפוזרים באמצעות מערכת ממחושבת על גבי משטחים לבנים גמישים, שנראים כמו סדינים ומופקים מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. 550 זנים שונים של גידולים חקלאיים כבר עברו בהצלחה את שלב הניסוי והפיתוח בחווה,
מאז נפתחו ברחבי ארה"ב כמה חוות אנכיות דומות וגדולות הרבה יותר.
אם בחווה רגילה עוברים חמישה ימים מרגע שהתרד עוזב את השדה ועד שהוא מגיע לחנות, באירופארמס זה לוקח יום אחד: מורידים את הגידולים מהמשטחים, אורזים וקדימה למשאיות.
גם משך זמן הגידול, 12 יום, קצר באופן משמעותי ממקבילו בטבע — בין 30 ל–40 יום מרגע הזריעה עד שהם מוכנים.
לטענת החברה - אנשים מקבלים תוצרת באיכות גבוהה, ללא חומרי הדברה, במחיר מקביל לזה של תוצרת אורגנית רגילה, כלומר יקר ב–20% בממוצע מתוצרת רגילה.
את הבחירה בעלים ירוקים לגידול בחווה האנכית מסבירים בכך שבניגוד לגידול מלפפונים או עגבניות, יש בזבוז אדיר בגידול עלים ירוקים - אורך החיים של גידולים ירוקים הוא 12 יום בסך הכל. אלא שמהרגע שהתוצרת נקטפת בחווה ועד שהיא מגיעה לסופרמרקט, היא עוברת בדרך לא מעט תחנות, כולל תחנה לצורך שטיפה, ומשם לבית אריזה, ועד שהיא מגיעה לחנות חולפים חמישה ימים, מתוך 12 בסך הכל שאפשר לאכול אותה. מה שאומר ש–60% מאותה תוצרת הולך לפח.
ב–2011 הלכה תאורת הלד וצברה פופולריות. עד אז היא עוד לא היתה יעילה מספיק עבור הקמת חווה אנכית.
החווה האנכית מציעה פתרון יעיל לסוג מסוים של גידולים, בעיקר ירוקים.
זה לא יכול לעבוד עם כל פרי וכל ירק. אני לא רואה איך מגדלים בחווה אנכית תירס, שהוא עדיין מקור האוכל הדומיננטי לבעלי חיים, כמו גם אורז, חיטה או סויה, שהם הגידולים החשובים ביותר לבני אדם. אלה היקפים שחווה אנכית לא יכולה לעמוד בהם. מצד שני, יש פה אפשרות לגידול יעיל במקום שקרוב לאזור שבו הביקוש נמצא.
כעת יש חוות אנכיות שמגדלות עגבניות, אומר כי מדובר בתעשייה חקלאית בעלת פוטנציאל עצום, גם אם לא מתאימה לכל גידול או לכל צרכן, במיוחד לאור המחיר הגבוה יחסית אך הצרכן מוכן לשלם מחיר פרימיום על תוצרת אורגנית.
ד"ר דוד הלמן, ראש המעבדה למידול ולניטור של מערכות צומח בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית אומר:
"החקלאות האנכית צוברת תאוצה, לא רק בהאנגרים ענקיים עם מגשים שמסודרים זה על זה כמו במקרה של אירופארמס, אלא גידולים על קירות אנכיים כמו שקורה כבר עכשיו במעבדה שלנו, עם עגבניות. התפשטות הערים גורמת למצוקת שטח לגידולים חקלאיים, לזיהום הקרקעות ומקורות המים כתוצאה מגידול בטבע, ולזיהום סביבתי שנובע מהשימוש בחומרי דישון ובחומרי הדברה ומהצורך בשינוע הסחורה מהשדה לצרכן. כך שמבחינה הזאת לחוות אנכיות יש יתרונות ברורים, כמו חיסכון במים, הפחתת הזיהום והאפשרות לספק לצרכן תוצרת חקלאית מקומית ובאיכות טובה.זאת רק שאלה של זמן עד שהערים ייהפכו למקור הגידול המרכזי של הצריכה החקלאית שלנו.
עדיין קיימות לא מעט מכשלות בדרך לשם: העיקרית בהן היא התלות הגדולה באנרגיה מלאכותית כמקור חליפי לאנרגיית השמש. תאורה שמחליפה את השמש היא יקרה, ואולי ישימה במקרה של גידולים ירוקים, אבל הרבה יותר יקרה במקרה של פירות או ירקות אחרים. כרגע האתגר הגדול הוא למצוא פתרון לעלות הגדולה של האנרגיה, באופן שיהפוך את הגידול האנכי לכדאי. אולי זה לא יקרה מחר או בעוד שבוע, אבל כן בעוד חמש או עשר שנים".
