המלאכים :כך עצרו מתנדבי זק"א את מחדל 'חוף זיקים'
מערכת האתר
13.10.26 / 20:24
להאזנה לתוכן:
במשך קרוב לשבוע טען צה"ל שהחוף סרוק ונקי, בזמן שמשפחות חוו ייסורי תופת ו-12 איש הוגדרו כנעדרים. שתי דמויות בולטות מאשדוד – אפרים גריידינגר ואייזיק רוטנר – סירבו לקבל "לא", חדרו לחמ"לים, זיהו את הרמזים בשטח וחילצו תחת אש את שמונת הקדושים האחרונים מהמיגונית. סיפור גבורה מטלטל על מסירות נפש ששמה סוף למחדל
השבוע שבו הזמן עמד מלכת בזיקים ייצר פצע פתוח בלב הציבור הישראלי, אך בתוך מציאות התוהו ובוהו של השעות הראשונות והימים שאחרי השבת השחורה ב-7 באוקטובר, התבלטה מעל הכל גבורתם השקטה והעיקשת של מתנדבי זק"א מאשדוד.
בעוד מערכות שלמות התקשו לעכל את היקף האסון, היו אלו אנשי החסד שלא הסכימו לעצום עיניים מול מחדלים מערכתיים זועקים, והפכו את חייהם למסע של כבוד אחרון לקדושים.
האירוע התחיל משיחת טלפון שבורה שקיבל מתנדב זק"א הוותיק אייזיק רוטנר ביום רביעי, 11 באוקטובר – היום החמישי למלחמה.
"מכר שלי, דייג שהיה בחוף זיקים בשבת, נעלם", סיפר החבר בקול חנוק. "אין איתו שום קשר, הוא לא בבתי החולים. אתם ממילא בשטח כל השבוע – אולי תוכלו לאתר אותו?".
הפנייה הזו הדליקה נורה אדומה. רוטנר חבר לשותפו אפרים גריידינגר, והשניים הבינו מיד שמשהו בחוף זיקים נותר פתוח, פרוץ ומסוכן.
לפי התחקירים הרשמיים, 19 אזרחים תמימים – דייגים שהשכימו קום, נופשים באוהלים וצעירים שחיפשו מפלט – נרצחו באכזריות בחוף זיקים על ידי מחבלי חמאס שחדרו מהים ומהיבשה. אלא שמעבר לטרגדיה הנוראה, התרחש במקום מחדל מערכתי: במשך כמעט שבוע טענו גורמי הצבא בשטח פעם אחר פעם כי "החף סרוק ונקי, אין שם גופות, חבל על הסיכון שלכם". למרות זאת, 12 אזרחים עדיין הוגדרו כנעדרים.
השניים לא וויתרו. הם נסעו למפקדת המשטרה ולהב 433 כדי להצליב נתונים מול מפת הנעדרים הארצית, ומשם המשיכו אל שטח האש עצמו.
כשהגיעו לקרבת המקום, נגלתה לעיניהם תמונה מצמררת: במגרש החניה עמדו 21 כלי רכב אזרחיים נטושים שאיש לא טרח לבדוק, וביניהם רכבו של אותו דייג נעדר.
"היה ברור לנו שאנשים לא עוזבים מכוניות ונעלמים באוויר", שחזר גריידינגר. לאחר שנתקלו שוב ושוב בסירוב מצד הצבא, פרצו השניים אל תוך חמ"ל הפיקוח של בא"ח זיקים והצהירו: "אנחנו לא זזים מפה עד שיוצאים לסריקה בחוף". הנחישות הזו שברה את החומה הבירוקרטית, והובטח להם כוח אבטחה למחרת.
ביום שישי אחר הצהריים, שעות ספורות לפני כניסת השבת ותחת מתח מבצעי עצום כשברקע מתנהלים חילופי אש מול מחבלים שהסתתרו בבורות סמוכים, יצא המבצע המשותף לדרך.
המתנדבים סרקו אוהלים קרועים, שירותים ציבוריים מוכתמים בדם וציוד זרוק. הם נתקלו בגופות דייגים במצב קשה, שחיילים בשטח חשבו בטעות למחבלים – אך עיניהם המקצועיות של אנשי זק"א זיהו אותם נכונה ומנעו את הפקרתם.
הדרמה הגיעה לשיאה רגע לפני שהשמש שקעה והצבא הורה על פינוי השטח בשל סכנת חשיכה. רוח מערבית חזקה שנשבה מן הים נשאה עמה את אותו ריח מוכר וכואב.
גריידינגר הורה ללכת בעקבות הרוח, והם הגיעו אל מיגונית בטון פשוטה ופתוחה בחוף. כשנכנסו אל תוך החשכה, נחשף המחזה המצמרר מכל: שמונת הנעדרים האחרונים שכבו זה על זה בבריכת דם קרוש, ומעליהם גופת מחבל הרוג.
תחת מירוץ מטורף נגד השעון של כניסת השבת, פעלו השניים במהירות הבזק כדי לזרז את הפינוי ולהבטיח שכל אחד מהקדושים יובא לקבורת ישראל.
בכך, עוד בטרם הוקמו ועדות הבדיקה הרשמיות ופורסמו הדוחות על כשלי הפריסה, היו אלה מתנדבי זק"א המסורים שהצליחו בידיים גועשות ובנפש חפצה לעצור את המחדל, לשמור על כבוד המת, ולהחזיר את יקירי המשפחות אל מנוחת עולמים.
