חברים ובני משפחה ליוו את עפרה קידר ז"ל, תושבת קיבוץ בארי, למנוחת עולמים

הלוויתה של עפרה קידר ז"ל התקיימה הערב (חמישי)  בבית העלמין בקיבוץ בארי.

אורי וולך, חבר קיבוץ בארי, סיפר על קורותיה: 

עפרה קידר, הייתה אשה מלאת מרץ שקידשה את מוסר העבודה והעשייה, הרבתה במתן אהבה ודאגה לקרוביה, ותרמה ללא לאות לפיתוח הקהילה. עפרה נולדה בשנת 1953 למשפחת גיטל, בתם האמצעית של פנינה ודוב’לה, ממייסדי קיבוץ קדמה, ובילדותה עברה עם משפחתה לבארי. היה לה אופי מופנם אך עוצמתי, ילדה שקטה עם רוח ספורטיבית. בנערותה אהבה אתגרים פיסיים, והתנדבה לקפל מצנחים כדי להגשים את חלומה לצנוח.

אישה מסורה שתמיד עבדה קשה ולא עשתה עניין משום דבר. היא הייתה שותפה אמיתית לחיי הקיבוץ – רפתנית מסורה, מטפלת בעגלים ביונקיה, ובהמשך גם דמות מפתח בפינת החי המקומית, מקום שבו שילבה את אהבתה הגדולה לחיות עם עבודתה הקיבוצית.

שגרת חייה הייתה פשוטה ויציבה: הליכות מוקדמות בבוקר, שעות עבודה ארוכות, שחייה יומית, גידול משפחתה ואהבה עמוקה לטבע ולבית שבנתה. עפרה הייתה אחת מהנשים שהובילו את בארי להיות הקיבוץ המשגשג שהוא היום והיוותה דוגמה לנשים אחרות תוך הפגנת עוצמות ויכולות הובלה. היא הותירה אחריה שלושה ילדים, ושבעה נכדים ונכדות להם הייתה אם וסבתא מסורה ואוהבת.

אלעד קידר, בנה של עפרה ז"ל:

אני רוצה להגיד תודה. בכל המסע הארוך והמטלטל הזה, מהרגע שאמא הוכרזה כחטופה ועד להשבתה ביום ראשון, אנשים רבים וטובים עם לב זהב ונשמה גדולה - ליוו, תמכו ועטפו אותנו.

מהרגע הראשון היו לצידנו גופי מדינה, מנהלת החטופים והמלוות שלנו, בראשן חדווה ויעל, שהזיזו הרים והפכו עולמות. מוסדות שונים, גופים, עמותות ואנשים פרטיים שעטפו, סיפקו תמיכה ועזרה ברגעים הקשים ביותר.

אמא, בור ענק נפער אצלנו מאז השבעה באוקטובר. כל התקופה בים המלח היתה סביב חוסר הוודאות מה עלה בגורלך. ניסינו לשאוב כל פיסת מידע מכל מי שיכולנו, כולל חיילים בשטח והפעלת קשרים בכל מקום. חודשיים מאוחר יותר הודיעו לנו שנירצחת באותה שיחת טלפון שלנו.

עם הזמן היתה לנו הקלה שלא סבלת.

אחרי שהודיעו לנו שהחזירו אותך מעזה, לא הפסקתי להריץ בראש את שיחת הטלפון האחרונה שלנו, את התמונות והסרטונים שראיתי, את המצב שהיינו בו בבית ואת המצב שהיית בו כשעמדת מול המחבלים, התחלתי לנתח בראש את כל הסיטואציה כמו ב-360 מעלות. אני צריך את הפרטים כדי לסגור את המעגל האישי שלי. אני כולי תקווה שכל משפחות החטופים יוכלו גם לסגור את המעגל שלהם.

אמא, לימדת וחינכת אותי על דרך הספורט, לא לוותר כשקשה, לקחת דברים בקלות וגם להתנסות בדברים חדשים. הטלוויזיה אצלך בבית תמיד דלקה על אירוע ספורט כלשהו, וכשהילדים הגיעו אלייך הם היו גם משחקים וגם צופים.

היית שותפה מלאה בגידול הילדים. ממקלחות והרדמות כשהיו קטנים, דרך מסיבות, בייביסיטר ושעות על גבי שעות בפינת החי שכלכך אהבת. כשהילדים היו מבריזים מבית הספר או כשהיו חולים הם תמיד היו באים אלייך לפינת החי, לעבוד איתך, לא לוותר גם כשחולים..

את האופי שלך רואים ומרגישים אצל כל אחד מהילדים, הם זכו לסבתא מושלמת שעושה איתם פעילויות, יוצאת איתם לטבע לטיולים, לשדות הגזר והאביטיחים לאכול ישר מהשדה, משחקת משחקי קופסא, מקריאה ספרים ומפנקת בגלידות וממתקים.

תמיד אמרו לי כולם איזה כוחות יש לך - קמה ב-5 בבוקר להליכה, אח"כ לעבודה ואז שוחה, קצת נחה בצהריים, אחה"צ עם הנכדים ואז בערב עוד ספורט. תמיד קראת לי לשחות ועידכנת אותי ב-6 בבוקר אם המציל הגיע לבריכה או לא. הרגשתי גאווה לשחות לצידך ומבטיח שאלחם על המסלול שלך.

אמא, תודה על מה שלימדת אותי, על כל השנים שהיית איתנו, את נמצאת בכל אחד ואחד מהילדים, תודה על מי שהיית בשבילנו ובזכותך גם זכינו להכיר משפחה חדשה.

מקווה שאת רואה כמה יעל חזקה, כמה היא מבינה ויודעת,וכמה האופי שלך והאישיות שלך נוכחים בה.

גידלת וחינכת אותה בצורה מדהימה.

ואני מבקש סליחה אמא. סליחה שלא באתי אלייך כשדיברנו, ושלא יכולתי לעזור לך. אני אוהב אותך תמיד.

יעל קידר, בתה של עפרה ז"ל ספדה לה 

"אני רוצה לספר לך שניצלתי ואני בחיים. אני עצובה שהלכת מאיתנו. לא היינו רק אם ובת, היינו חברות. אני מתגעגעת לחיבוקים שלך וממשיכה בדרכך. אני שוחה, מטפלת בחיות, ומחזירה אהבה לכל מי שבסביבה שלי. אמא, לימדת אותי המון דברים ובזכותם אני מי שאני היום. רציתי שתדעי שיש אנשים טובים שנמצאים איתי ואוהבים אותי, האחים היקרים שלי אלעד ואורן תמיד לצדי גם כשקשה לי. אני רוצה להודות לכל החיילים שהחזירו את אמא. יהי זכרך ברוך, אני אוהבת אותך ואזכור אותך לעד.