חוסל מחבל חמאס שהאג את הלוחם הקצין ארנון זמורה ז"ל

באותו מבצע היסטורי הצליחו כוחות צה"ל, שב"כ וימ"מ לחלץ בחיים ארבעה חטופים שהוחזקו במחנה הפליטים נוסייראת: נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו.

המבצע זכה לשבחים רחבים בארץ ובעולם בשל התעוזה והמורכבות המבצעית, אך גבה את חייו של זמורה ז"ל, שנפצע אנושות בקרב ונפל בגבורה.

במערכת הביטחון ציינו כי חיסולו של אלג'מל מהווה סגירת מעגל חשובה:

"מדובר במחבל מסוכן שהיה שותף מרכזי בפעילות הטרור של חמאס ובפגיעה בכוחותינו. סילוקו מהזירה הוא חלק ממאמץ רחב להבטיח שהאחראים לרצח אזרחי ישראל וחייליו לא יחמקו מעונש."

מיכל זמורה כתבה : 

בדקות האחרונות פורסם כי שב"כ וצה"ל חיסלו את המחבל שהרג את נוני שלי.

סיפרו לי על כך בצהריים בעודי מחכה להמריא מיוון חזרה לארץ. במשך שעתיים של טיסה ניסיתי להסדיר נשימה ומחשבות - מה אני חושבת על זה? מה זה גורם לי להרגיש?

האמת היא שאני לא יודעת.

עד שלא סיפרו לי שהוא חוסל, בכלל לא ידעתי שהוא בחיים כי את פרטי התחקיר בחרתי לא לשמוע. אין לי צורך לדעת לפרטי פרטים איך אהוב לבי מת. חשוב לי לזכור דווקא איך הוא חי.

מרגע שזה פורסם כל כתבי ותחקירני ישראל מתקשרים אליי ושולחים לי הודעות. ואם אני בממתינה מתקשרים שוב. ואם אני לא מגיבה להודעה שולחים סימן שאלה כדי לוודא.

וזה מייצר המון רעש בלב שלי, שנמצא במצב רעוע גם כך.

ולכן הנה תגובתי באופן מרוכז -

אני יודעת שעבור רבים מהלוחמים, ואולי גם עבור רבים מעם ישראל, מדובר בסגירת מעגל וסגירת חשבון. ואני שמחה בשבילכם - במיוחד בשביל החברים הלוחמים שאותם אני אוהבת באופן אישי.

אבל מבחינתי אין נחמה בעובדה שהוא מת, כי זה לא משנה כהוא זה את מציאות חיי. ארנון לא חזר לחיים, אני עדיין אלמנה, הילדים שלנו עדיין יתומים. הימים שלי עדיין מלאים בעצב תהומי ובכל המשימות שאלמנה נדרשת אליהן בלי האדם האחד שיודע בדיוק למה היא זקוקה. הם מלאים בהסדרת נשימה ובניסיון להחזיק את הראש מעל למים.

אודה לכם אם תאפשרו לי שקט ואם במקרה תפגשו אותי ברחוב תדעו שזה הדבר האחרון שארצה לדבר עליו.

תודה.

שיבואו ימים טובים.

בתמונה - האיש שאהבתי ושאהב אותי יותר ממה שמילים יוכלו לתאר.