כמעט שלוש שנים אחרי הטבח: הביטוח הלאומי ביטל קביעת נכות קבועה לשורד 7 באוקטובר

המוסד לביטוח לאומי כופה על נפגעים רבים מה-7 באוקטובר, להופיע שוב ושוב בפני ועדות רפואיות, בכך שהוא קובע להם שוב ושוב נכויות זמניות - אף שחלפו כבר קרוב לשלוש שנים מאז אותו יום נורא. התנהלות זו עלולה להעמיק עוד יותר את פגיעתם הנפשית.

את ההתנהלות המקוממת הזו חושף עורך הדין גיל קראוס, המייצג את ג', תושב שדרות, שנפגע נפשית בצורה קשה עקב מתקפת המחבלים על עירו. לדברי עו"ד קראוס, המקרה של ג' ממחיש עד כמה הרסנית היא התנהלותו של הביטוח הלאומי במדיניותו לקביעה חוזרת של נכויות זמניות.

ג', בשנות ה-60 לחייו, התעורר לקול האזעקות בבוקר 7 באוקטובר, וראה ממרפסת ביתו כיצד מחבלים רכובים על רכבי טויוטה מסתובבים ברחבי העיר שדרות ויורים בעוברים ושבים. הסיטואציה הזו תועדה בסרטונים שנצרבו בתודעה הישראלית והעולמית, לאחר ששודרו שוב ושוב בכלי התקשורת בארץ ובעולם. ג' סבר בתחילה כי מדובר בהפקת סרט, אך לאחר שהאזעקות נמשכו והירי לא פסק, יצא מביתו על אופנועו כדי להבין מה מתרחש בעיר.

במהלך נסיעתו נחשף ג' למראות קשים ביותר. "ראיתי גופות על הרצפה של נשים שחיכו להסעה בדרך לים המלח והממ"ד לא נפתח להן", סיפר. הוא החליט לנסוע לתחנת המשטרה, משום שסבר שזה המקום ההגיוני לפנות אליו במצב כזה.

בסמוך לתחנה ראה מחבל עומד מעל שני שוטרים שכובים, אחד מהם מת והשני עדיין מפרפר. המחבל הבחין בו ומבטיהם הצטלבו. "הוא הסתובב וירה עלי צרור, אני ממש ברחתי שמאלה עם האופנוע למזלי הרב, כדור אחד פגע במראה וכל הצרור עבר לידי", סיפר. "אלפית השנייה והייתי כולי כדורים".

מאותו שלב נקטע זיכרונו של ג' והוא שקע במה שהוא מכנה 'בלאק', כך שאינו זוכר כיצד חזר לביתו. בהמשך התברר לו מהשכנים כי הוא נצפה במצלמות הבניין בעת שחזר, ונפל במדרגות. באותה נפילה נפגע ג' ככל הנראה בכתפו, אך באותו יום כלל לא ייחס לכך חשיבות.

בהמשך אותו יום שהה ג' בביתו, כשבחוץ נשמעים יריות ופיצוצים. בשלב מסוים נכנס לחדר כדי להטעין את הטלפון ומיד אחר כך התקשר אליו בנו. "איך שאני עונה לו בחדר שינה, שמענו פיצוץ מטורף", סיפר.

בנו אמר לו שכנראה נפלה פצצת מרגמה ליד הבית. כשיצא ג' למרפסת, ראה כי פצמ"ר נפל ממש בסמוך למקום שבו עמד זמן קצר קודם לכן. "אם הבן שלי לא היה מתקשר, הייתי נהרג. ניצלתי שלוש פעמים ממוות באותו יום".

מאז אותו יום חייו של ג' השתנו מן היסוד. כמי שניהל עסק מצליח, חי בזוגיות, טס לחו"ל ונהג לטייל באופנוע בסופי שבוע, החל ג' להתבודד. כמי שקודם לאירוע הגדיר את עצמו כאדם חברותי, החל ג' להימנע מקשרים חברתיים ומשפחתיים, עזב את בת זוגו, הפסיק כמעט לחלוטין לצאת ולבלות, ותפקודו בעסק ובחיי היומיום התדרדר באופן משמעותי. בהמשך הוא גם עזב את ביתו, ועקר לתל אביב.

בבדיקות רפואיות ונפשיות אותן עבר לאחר האירוע אובחן ג' כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, ובנוסף הוכר כסובל מטנטון.

מאז האירוע מטופל ג' תרופתית ונמצא במעקב פסיכיאטרי, אך מצבו נותר קשה ויציב.

שתי ועדות קודמות של המוסד לביטוח לאומי קבעו לג' נכות זמנית בתחום הנפשי לתקופה של כשנתיים וחצי. לאחרונה הגיע ג' לוועדה רפואית נוספת, בה טען כי למרות הטיפולים הרבים שעבר, מצבו נותר ללא שינוי והוא אינו מצליח לשוב לחייו הקודמים. מסיבה זו ביקש ג' לקבוע לו נכות צמיתה, כדי שלא ייאלץ להופיע שוב בפני ועדות רפואיות נוספות. גם הפסיכיאטר המטפל בו ציין במכתב שהוגש לוועדה כי מדובר במצב קבוע, שאין צפי לשינוי בו בעתיד, ועל כן הוא תומך בקביעת נכותו של ג' כצמיתה.

הוועדה תיעדה אצל ג' סימני חרדה, אי שקט, אפקט דיכאוני וירידה תפקודית קשה.

לאחר עיון במסמכים הרפואיים, קבעה הוועדה לג' לבסוף נכות נפשית קבועה בשיעור של 40%, לצד נכות נוספת בשיעור של 10% בגין טנטון, ובשקלול נכותו, היא הועמדה על שיעור של 46%, קביעה אשר עשויה הייתה להקנות לו גמלה חודשית קבועה בסך של כ-2,600 שקלים, ועוד הטבות שונות השמורות לנפגעי איבה.

אך בצעד מפתיע ומקומם, החליט המל"ל לערער על החלטת הוועדה שלו עצמו - זכות המוקנית לו על פי חוק. בערר נטען כי יש להותיר את נכותו של ג' כנכות זמנית, ולא להפוך אותה לצמיתה, משום שמצבו הנפשי טרם התגבש. החלטה זו ניתנה בניגוד להמלצת הפסיכיאטר המטפל בו, ועל אף שחלפו כאמור כמעט שלוש שנים מאז האירועים, שנים שבהן לא נרשמה כל הטבה במצבו של ג'.

לדאבונו של ג', הערר התקבל, והביטוח הלאומי האריך את נכותו הזמנית עד סוף שנת 2027 - כלומר למעלה מארבע שנים לאחר 7 באוקטובר. הוועדה אף הגדילה לעשות והפחיתה את הנכות הזמנית ל-30%, ללא כל נימוק ובניגוד להמלצות הפסיכיאטרים שהוגשו לה.

לטענת עו"ד קראוס, קביעת נכויות זמניות ארוכות לנפגעי ה-7 באוקטובר על ידי הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, הפכה לרווחת מאד, ובמקרים רבים רק גורמת לנזקים נוספים לנפגע.

לדבריו, הותרת נפגע נפש פוסט-טראומטי במסלול זמני - ובמקרה של ג', השבתו למסלול שכזה - תדרדר את מצבו באופן ודאי, משום שהיא תאלץ אותו לשוב ולהתייצב שוב ושוב בפני ועדות רפואיות, להציג מסמכים ולשחזר את האירועים המסויטים שחווה.

לדברי עו"ד קראוס, עבור נפגע פוסט-טראומה, עצם ההתייצבות החוזרת אינה פעולה טכנית גרידא, אלא אירוע שמציף מחדש את הטראומה, ומערער את היציבות הנפשית לתקופות של שבועות, חודשים ולעיתים אף לשנים.

עורך הדין קראוס עומל בימים אלה על הגשת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, המשמש כערכאת ערעור על החלטות המל"ל. זאת, לדבריו, בשל חוסר הסבירות הקיצוני שבהמשך קביעת נכות זמנית לג', תוך התעלמות מהמלצות הפסיכיאטר המטפל בו, וזאת אף לאחר שהוועדה הרפואית, מטעם המל"ל עצמו, קבעה כי נכותו קבועה.