כרמלה מרוז כותבת לנכדה רב"ט אריאל אוחנה ז"ל מקיבוץ רבדים , שנפל בקרב מול מחבלים
אלדה נתנאל
19.11.23 / 14:47
להאזנה לתוכן:
תגים:
אריאל אוחנה קיבוץ רבדים
אריאל אוחנה הוא חלל צה"ל הראשון של קיבוץ רבדים, מאז שהוקם מחדש במקומו הנוכחי. הוא נפל בקרב מול מחבלים. סבתו כרמלה כותבת :
![אריאל אוחנה ז"ל](/dyncontent/2023/10/9/95e2ef22-051a-43b8-a4f3-ed61b93460fb.jpg "אריאל אוחנה ז"ל")
"ככל שעוברים הימים מהיום שבו נהרג בקיבוץ בארי נכדי האהוב, אריאל אוחנה, לוחם בצנחנים, מתחדד הכאב שלי.נכון, סיפור הגבורה, בו הציל 120 מתושבי הקיבוץ וחיסל שבעה מחבלים, אמור להקל, אבל הוא לא. ועדיין הלב מסרב להאמין.
בהספד אמרתי שאיני יודעת על הכאב של מי לחשוב. שכן, הכאב האישי שלי הוא עצום, אבל הוא רק חלק מהכאב שאני חשה, כשאני חושבת על בִּתִי, על חתני, על אֶחיו של אריאל, בעלי, הסבתא, הדודים, הנכדים, וגם על החברים של אריאל.
אריאל האהוב שלי, אני זוכרת את הטיולים בעגלה בקיבוץ כדי להרדים אותך, את שנות בית הספר היסודי שהעברת בקלילות, הצניחה הראשונה בגיל בר מצווה, ההתלהבות שלך כשהרמת מכסי סירים ושאלת בחיוך – "מה בישלת סבתא?"
זוכרת כשהתחלת להתאמן במכון כושר ופיתחת גוף לתפארת, את היוזמות העסקיות בגיל ההתבגרות, האהבה הראשונה, והחברים הרבים שתמיד התקבצו סביבך כאילו היית מגנט של אהבה.
אריאל. כמה גאווה הבאת לנו עם מדי הצנחן, כשכולם אמרו שאתה מהמם והתנפחתי כמו טווס. האמת, אהוב שלי, זה קורה לי גם עכשיו.מתגעגעת לחיבוק הענוג שלך, לחיוך המתוק, לאהבה הגדולה שהפצת סביבך. מחפשת משמעות בִּפְרטים כמו בשם שלך. שכשקוראים אותו מהסוף להתחלה מתקבל "לא ירא", ולהבין שזה הגיבור שנועדת להיות.
מייחלת להמשיך להרגיש אותך לעד, להיאחז בשמחת החיים שהייתה לך, ולדעת שמכאן צריך להמשיך אותך. ובחיבוק גדול של כולנו אנחנו נעשה את זה".
