נדחתה עתירה להקצאת נחלה בפטור ממכרז בשל החזקת קרקע נוספת בפטור בידי בן הזוג

העותרת פנתה בשנת 2024 לרשות מקרקעי ישראל בבקשה לאיוש נחלה במושב צופר שבדרום. בטופס הבקשה נדרשה להצהיר כי לא היא ולא בן זוגה מחזיקים בזכויות בנחלה שהוקצתה ללא מכרז. במסגרת בדיקת הבקשה גילתה הרשות כי מספר חודשים קודם לכן הוקצה לבן זוגה של העותרת מגרש בפטור ממכרז במושב אחר. לפיכך דחתה הרשות את בקשתה, מאחר שלא ניתן להקצות שתי קרקעות בפטור ממכרז למטרת מגורים לבני אותו תא משפחתי.

העותרת הגישה עתירה וטענה כי לא היה מקום לדחות את בקשתה משום שיש לה ולבן זוגה הסכם ממון המפריד בין הרכוש, וכי הזכויות במגרש שהוקצה לבן זוגה אינן שייכות לה. עוד נטען כי הנוהל סותר את חוק יחסי ממון בין בני זוג וההטבות שחוק זה מאפשר בענייני מיסוי, וכי אין הצדקה לפגוע בזכויותיה הקנייניות רק משום שהיא נשואה.

רשות מקרקעי ישראל, שיוצגה על ידי עו"ד צופיה משאל מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), טענה כי הקצאת מקרקעין בפטור ממכרז היא חריג לחובה לקיים מכרז, ויש לפרשה בצמצום. עוד ציינה, כי בהתאם לנוהל הרשות "הנחלות הפנויות יוקצו ליחידים אשר אינם בעלי זכויות בנחלה… שנרכשו בפטור ממכרז" וכי הדרישה חלה גם על בן/בת הזוג של המבקש, ללא קשר להסכמי ממון. בנוסף הובהר כי קיים שוני בין הרציונל העומד בבסיס דיני המס ובבסיס הקצאות קרקע בפטור ממכרז.

סגנית נשיא בית המשפט לעניינים מינהליים, השופטת יעל רז–לוי, דחתה את העתירה וקבעה כי החלטת רמ"י עומדת בהלימה לעקרונות של צדק חלוקתי ושוויון בחלוקת מקרקעי המדינה, וכי הקצאה בפטור ממכרז היא הטבה הניתנת לתא המשפחתי כולו. היא הוסיפה כי הדרישה להתגורר בנחלה מחזקת את ההצדקה לראות בבן הזוג חלק מההקצאה, גם כאשר בני הזוג חתומים על הסכם הפרדה רכושית או ידועים בציבור.  וציינה כי המטריה של דיני המס שונה מזו של הקצאת המקרקעין.

לאור האמור, העתירה נדחתה והעותרת חויבה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.