עמירם קופר ז״ל, ממיסדי ניר עוז, שנחטף ונרצח בשבי החמאס הובא למנוחת עולמים
02.11.25 / 17:02
היום (ראשון) התקיימה הלוויתו של עמירם קופר ז״ל, ממיסדי ניר עוז, החטוף האחרון מתוך 76 חטופי ניר עוז,
החלל האחרון מתוך 65 חללי השבעה באוקטובר של קיבוץ ניר עוז.היום, המעגל הכואב של ניר עוז נסגר סופית.
הספדה המלא של שורדת השבי נורית קופר, אשתו של עמירם קופר ז״ל
״לכתוב על קופר בלשון עבר מוזר לי ביותר. הגעתי לניר עוז בגיל 18 כחברה בגרעין צבר. עוד לפני שהכרתי את קופר שמעתי על בחור אחד בגרעין ניר עוז שכותב שירים ושורק מנגינות. אהבתי את שיריו. בהמשך הכרנו, התאהבנו והקמנו משפחה. קופר היה בעל למופת ואבא חם ואוהב לילדיו ולנכדיו. חיינו חיים מלאים וטובים בניר עוז, היינו תמיד יחד, בלתי נפרדים.
אפילו במנהרות היינו יחד. חלקנו את אותו המזרן ואת המזון המועט שקיבלנו וקיווינו לחזור הביתה בחיים. זוהי אבדה גדולה לכולנו. החיים בלעדיו בודדים, אתה חסר לי מאוד ואני מתגעגעת באהבה רבה, נורית.״
הספדו של רותם קופר, בנו של עמירם קופר ז״ל:
״השנים נצברו, האילנות גבהו וילדיך פרשו כנפיים, אך אתה ואמא דבקתם בניר עוז ולא עזבתם את ביתכם גם בימים קשים תחת מתקפות של טילים. וכך היה גם בשבת השחורה כשאתה ואמא נחטפתם על ידי מרצחים עלובים ונזנחתם על ידי מנהיגים קטנים ופחדנים.
בדרך נס אמא שוחררה והוחזרה לחיק משפחתנו לאחר 17 ימים במנהרות החמאס. נחמה מועטה אנו מוצאים בכך שידעת שאכן כך היה הדבר. הימים, השבועות והחודשים שחלפו מאז שיחרורה של רעייתך ודאי היו קשים מנשוא, כשהנפש מטלטלת בין תקווה לייאוש והגוף מתקשה לתפקד בתת תנאים המשפילים בהם הוחזקת. ובכל זאת בתעצומות נפש שרדת חודשים ארוכים. ארוכים מספיק בכדי שמדינתנו שהוקמה בראש וראשונה כדי לספק בית וביטחון לעם היהודי תמלא את חובתה הבסיסית כלפיך וכלפי חבריך.
אבא ברצוני לבקש ממך סליחה פעם נוספת על כך שנכשלנו כולנו, ראש ממשלת ישראל ועד אחרון אזרחיה, לשחרר אותך ואת חבריך מהשבי מבעוד מועד. תפקידה של מנהיגות אחראית ואמיצה הוא ליזום ולייצר הזדמנויות שיכלו להביא לשחרורך כמו גם של רבים אחרים, אך לצערי לא כך היה הדבר.
הסיפור הזה, אבא, יכול וצריך היה להיגמר אחרת ועל כך לא תהיה כפרה. אבא לאחר מאבק של יותר משנתיים הבאנו אותך סוף סוף הביתה למנוחת עולמים בנחלתך, בקיבוצך, קיבוץ ניר עוז שכל כך אהבת.
אנחנו תומנים אותך היום לצד חבריך למשימה ולדרך. קבר אחרון בשורה ארוכה מידי של קברים שנחפרו מאז השבת השחורה. קבר שגם מסמל סגירת מעגל כלשהו עבור משפחתנו ועבור קהילת ניר עוז היקרה. קהילה שעכשיו יכולה להישיר מבט לשיקום ובנייה.
ובאותה נשימה אנחנו מבטיחים לא לשכוח ולו לרגע שבעזה יש עדיין חטופים שחייבים לחזור לביתם. למשפחותיהם. לנחלתם. אנחנו לא נסתפק בסיסמאות ונמשיך במאבק להחזרתם, עד האחרון שבהם. ועוד דבר אחד אבא עברו יותר משנתיים אומנם אבל אתה חסר לי, כל יום. כואב ואוהב בנך רותם״.
*הודעת דוברות קיבוץ ניר עוז*
מצורף הספדו המלא של אור נוחומוביץ׳, נכדו הצעיר של עמירם קופר ז״ל:
סבא שלי. אם היית יודע כמה אני מתגעגע אליך. כמה שאני מתגעגע לחיים של לפני. שהיינו יושבים לארוחות שישי כל המשפחה, לבדיחות המצחיקות שלך שתמיד העלו לי חיוך על הפנים, לסיבובים בקיבוץ בקלנועית שקראנו לה ביחד "קקה-מייקה".
אבל בעיקר לחיבוק החם שלך שתמיד חימם לי את הלב. סבא שלי, שתדע שאתה הסבא הכי טוב שהייתי יכול לבקש. היית איש מדהים, מעורר השראה ומלא בערכים. שנתיים של מאמץ ומאבק להחזיר אותך, אבל לא היה לנו סוף טוב כמו שחלמנו. הופקרת בשבי חמאס למוות. יש בלבי כעס גדול על מה שקרה לך. אני מרגיש שאני רוצה לספר את הסיפור שלך בכל העולם ואת מה שקרה לך ולסבתא כדי שלא ישכחו אתכם.
אני זוכר את הפעם האחרונה שדיברנו. כשחזרתי מסיני ושאלת אותי איך היה, היה לי כל כך כיף לשמוע את הקול שלך. בשביעי באוקטובר אני זוכר שאמא דיברה איתך בטלפון ודאגנו נורא מה עלה בגורלכם. לא הגיע לך למות, לא הגיע לך מוות כזה איום. לא הגיע לך יחס כזה.
הגיע לך למות בשיבה טובה בקיבוץ שכל כך אהבת יותר מכל. לצד המשפחה והאנשים שאתה אוהב. היית פשוט טוב. סליחה. סליחה, סבא. סליחה שלא החזרנו אותך הביתה בחיים. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן עד שתחזור בארון. סליחה אם לא נתתי לך מספיק חיבוקים. סבא אני אוהב אותך הכי בעולם ותמיד אוהב. אתה בלב שלי תמיד. נוח על משכבך בשלום, סבא. אור.
מדבריו של שלמה מרגלית, חברו הטוב של קופר מהגרעין המייסד של ניר עוז
״קופר נחטף מביתו חי, על הרגליים, יחד עם נורית. קיווינו שיחזור על רגליו, כמו נורית, עד שהגיעה ההודעה על הירצחו שם. אבל הוא חזר לביתו. למקום שהקדיש לו את חייו. מבלי שהתכוון, הוא זוכה לתואר של אחרון החטופים שחוזר לניר עוז מהיום המקולל ההוא. דבר שאולי יאפשר למשפחה לסגור מעגל ולנו, לקיבוץ, להתקדם בשיקום הבית. אני רואה בזה את הצוואה שלו. אנחנו בבית ניר עוז סגרנו מעגל. אבל נשארו עוד 11 חללים שחייבים לשוב הביתה, כמו שקופר חזר. אסור לנו לשכוח אותם. וחייבים להמשיך להיאבק. קופר, כמי שהלך איתך לאורך 75 שנים, וכאחרון ארבעת החיפאים, אני אעשה ככל יכולתי לקיים את הצוואה שלך ושל כל שאר חברינו. יהי זכרך ברוך״.
