רז ואהוד בן עמי נחטפו מקיבוץ בארי לרצועת עזה
20.10.23 / 21:10
בשבת 7 אוקטובר כשהחל ירי הרקטות כמה דקות לאחר מכן הודיעו בבארי שיש חשש לחדירת מחבלים. כיתת הכוננות הוקפצה, ו־12 החברים בה פגשו מולם יותר ממאה מחבלים. אוהד (55) ורז (57) בן עמי ב תושבי קיבוץ בארי, אוהד שעבד כמנהל החשבונות של הקיבוץ ואשתו רז, הסתגרו מייד בממ"ד הבית. לאחר התכתבות ארוכה עם הבת אלה שבה הם סיפרו לה על המחבלים בביתם, הם נחטפו לעזה ומאז הם נעדרים
בשעה 07:20 כתב אוהד לבתו אלה שהמחבלים חדרו לביתם. "אבא כתב לי שהוא שומע אותם בבית, שהם סורקים אותו", אלה סיפרה בכאב למערכת ישראל היום. "התחלתי להתקשר למלא אנשים, לכיתת הכוננות, לצוות צח"י (צוות חירום יישובי - ע"נ). התחננתי שמישהו יציל אותם, שמישהו ייגש אליהם, ולא היה מענה".
אלה מספרת שלא הפסיקה להתכתב עם אביה. הוא סיפר שיש ריח של עשן בבית, שהם שומעים כל הזמן אנשים מדברים בערבית ליד החלון. הפחד היה קשה מנשוא. גם האם רז כתבה לה שהיא מפוחדת מאוד. המשפחה המשיכה להתכתב כל הזמן. כל דקה. בשעה 09:26 כתב האב לבתו שזהו, שהם נכנסו שוב. שהם אצלם בבית. "הוא נתן לי הוראות לצוואה", היא סיפרה בדמעות.
בשעה 10:05 התחילה ההתכתבות האחרונה בין האב אוהד לבתו. "הרבה מחבלים בתוך הבית", כתב האב. "באמבטיה, בקומה השנייה, זהו, אצלנו בממ"ד".
אלה: "מה???"
אוהד: "תפסו אותנו".
אלה: "אבא הם מולך?"
אוהד: "שמע ישראל. כן. ראו אותי וברחו. עכשיו חוזרים".
אלה: "הם ברחו? בבקשה שברחו".
לתחינה הזו השיב אוהד בפעם האחרונה: "לא, הם פה".
הבת אלה לא ידעה את נפשה. "מה הם עושים?" שאלה בווטסאפ שנותר ללא מענה. "אבא??? אני אוהבת אתכם. יהיה בסדר. אנחנו מקפיצים את כל העולם".
בשעה 10:19 הסתיימה ההתכתבות.
מאוחר יותר אלה ראתה את התמונה של אביה חטוף בעזה בטלגרם . בהמשך גם פורסמה התמונה של רז האם מובלת על ידי המחבלים . היא עלתה לשידור בטלוויזיה וסיפרה שראתה את התמונה של אביה שבוי, חטוף ומובל בידי מחבלים ארורים.
אלה שוחררה מדירתה רק בסביבות אחת וחצי לפנות בוקר כשהגיעו חיילים ושחררו אותם, אולם היא לא הסכימה לצאת מהקיבוץ בשום אופן היא אמרה לחיילים שהיא הולכת לשחרר את אחותה, ואחר כך עוברת מדלת לדלת של חדרי הצעירים ועד שכולם לא בחוץ היא לא עוזבת. "הם לא יכלו לעצור אותי ופשוט באו איתי. בדרך תפסו אותנו יריות. השתטחנו על הרצפה והחיילים גוננו עלי. הכדורים שרקו לנו מעל הראש. שכבנו, וכשהירי נרגע המשכנו".
החיילים שיתפו איתה פעולה, וכך הגיעו לבית אחותה, שחררו אותה, את בן הזוג שלה ואת הכלבה שלהם. אמרתי לחיילים 'בואו נעבור חדר־חדר', וכך עשינו. דפקנו בדלתות, הזדהינו, והם פתחו. ככך שחררו 12 חברים, הכל תחת אש..מאוחר יותר פגשה את סבתא שלה וקרובי משפחה נוספים מהקיבוץ, שפונו לנתיבות באוטובוסים. הם שרדו את התופת וחולצו בשלום.
אך הוריה עדיין נעדרים.
