שי לי עטרי חברת קיבוץ כפר עזה חושפת: עדות קשה על תקיפה מינית ומאבק מתמשך לצדק
05.12.25 / 21:22
הזמרת שי לי עטרי, חברת קיבוץ כפר עזה, ששכלה את בעלה יהב וינר ז"ל ב7 באוקטובר כאשר הגן עליה ועל ביתם, נפתחה לראשונה מול המצלמות וסיפרה על מסע כאוב נוסף שעברה בחייה. בתוכנית "חשיפה" עם חיים אתגר בקשת 12 שיתפה עטרי את עדותה האישית על תקיפה מינית אלימה שלטענתה עברה במהלך תקופת לימודיה ברימון , ועל המאבק לצדק
שי לי עטרי סיפרה כי יצאה בערב לבילוי בבר שכונתי בתל אביב בו עבדה יחד עם חברים ללימודים. לדבריה, אדם שהיא הכירה היכרות קצרה ככל הנראה הכניס סם אונס למשקה שלה. מרגע זה, היא שחזרה, היא איבדה זיכרון רציף, והתעוררה למצבי אלימות קשים שהותירו בה חורים בזיכרון ופחד עמוק.
לדבריה, היא שבה להכרה חלקית רגע לפני שהאירוע הפך לאלים: "אני זוכרת שאני מתעוררת כשהוא נהיה אלים… הראש שלי הולך אחורה כמו בובת סמרטוט". היא תיארה כיצד נלקחה לחניון חשוך, שם לדבריה חוותה תקיפה קשה, חוסר אונים מוחלט ותחושת ניתוק מהגוף.
בסיפורה תיארה עטרי את רגעי ההתעוררות לאחר מכן בביתה: "השותף שלי מצא אותי מחוסרת הכרה… הגוף שלי היה מפורק". לדבריה, סימנים פיזיים שונים חיזקו את תחושת האימה שחוותה שיניים שבורות, בגדים קרועים ושריטות על גופה.
עטרי פירטה גם על ההתמודדות המורכבת לאחר האירוע, ועל קושי נפשי ופיזי שנמשך זמן רב. היא סיפרה כיצד ניסתה להבין מה שאירע, ובמקביל נתקלה, לטענתה, בקשיים משמעותיים בחקירת המשטרה, שלטענתה לא מיצתה את הבירור ונסגרה מבלי להסתמך על עדים שהיו יכולים להיות משמעותיים.
עטרי סיפרה כי בשנים שלאחר התקיפה נאלצה להתמודד לבדה עם ההשלכות הפיזיות והנפשיות, ועם התחושה שמשהו מהותי בה נשבר.
לדבריה, היה לה קשה לבטוח מחדש באנשים, להבין את רגשותיה ולמצוא דרך להתייחס לעצמה מתוך חמלה ולא מתוך אשמה. היא תיארה תחושות בלבול, בושה ופחד מתמשך, לצד המאבק הבלתי פוסק לקבלה עצמית.
בהמשך התייחסה לעימות הקשה שחוותה בחדר החקירות מול החשוד.
לדבריה, הרגע הזה חשף את הפער העצום בין מה שעברה לבין האופן שבו נוהלה החקירה.
עטרי מתארת תחושה של חוסר אמון במערכת, של אוזלת יד, ושל חקירה שהוחמצה
לטענתה, חוקרים התעלמו מעדים מרכזיים, לא מיצו כיווני בדיקה, והתיק נסגר באופן שנתפס בעיניה ככואב וחסר צדק.
"להגיד את המילה 'אונס' לקח לי זמן", היא הודתה. "הייתי בהיסטריה. הוא חילל אותי. ראיתי את השריטות, את הסימנים הכחולים, הבגדים הקרועים והבנתי שזה היה אלים, שזה היה אמיתי".
המסע האישי של עטרי קיבל תפנית נוספת אחרי ה7 באוקטובר.
בעלה, יהב וינר ז"ל, נרצח בכפר עזה כשהגן בגופו על עטרי ועל ביתם התינוקת, כשהמחבלים ניסו לפרוץ לביתם. הוא הדף אותם מהחלון ואיפשר לה ולבתו לברוח פעולה שהצילה את חייהם. חודשים מאוחר יותר, כך סיפרה, אביה יוסי עטרי ז"ל נפטר משברון לב, אחרי שלא הצליח לשאת את הכאב והאובדן.
כעת, כשסיפורה נבחן מחדש בעקבות התחקיר ועתירתה, עטרי בוחרת שלא לשתוק יותר. היא מדברת כדי להישמע אבל גם כדי לתת קול לנפגעות אחרות שלתקיפתן נעשה שימוש בסם אונס.
"יש לי ילדה", אמרה. "הבת שלי תהיה גאה בי. אני עושה את זה גם בשבילה, וגם בשביל מי שאין להן כוח לדבר".
עטרי הדגישה שמדובר במסע אישי, אבל כזה שיש בו מסר רחב הרבה יותר
על הצורך להקשיב לנפגעות, על החשיבות של חקירה יסודית, ועל האחריות של כולנו כחברה להתבונן במקרים כאלה בעיניים פקוחות ולא להניח להם לגלוש בין הסדקים.
