תושבי נתיב העשרה כועסים " מציאות החיים בלתי נתפסת -האירוע הסתיים חזרה לשגרה"

רויטל  דהן תושבת נתיב העשרה כתבה בדף הפייסבוק שלה :

" מזלזלים בנו!!! בחצי שנה האחרונה מעבר לבלונים והעפיפונים שהם הלהיט החדש של השכנים שלנו יש את "אפקט השישי"..

ככה כמעט בכל יום שישי יש אירוע חריג שמוציא אותנו משלוות השריפות אליהם הורגלנו לצערי..אירוע שהוא מוקצן יותר, אירוע שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליו! אירוע שכל משא חיינו צריך להתנהל סביבו..

ילדנו שכבר מכירים מציאות קשה ומצבי קיצון, עדיין לא מפסיקים לשאול ולשאול, ואני כאמא ל4 שוב צריכה לספר סיפורים ולהמציא מעשיות! החיים שלנו הם כמו מציאות מדומה! הערב בדיוק כשהתחלנו את ארוחת השישי דדי הוקפץ במסגרת כיתת כוננות והארוחה הייתה במתכונת של היסטריה, לחץ, פחד ובהלה! המון סמני שאלה! כשהסתיים האירוע דדי סיפר שהחוקר שהגיע לשטח קבע שמדובר בהצתה, ואז לרגע החלו הפירסומים שבאו ליפות את המעשה ואמרו שהשרפה היא כתוצאה מפצצת תאורה..מזל שדובר צה"ל חזר בו ושינה את הגרסה! לדעת את האמת מבחינתי זו חצי נחמה..

אנחנו לא יכולים יותר! אנחנו חנוקים! הילדים שלנו מסכנים וצר לי שאני אומרת את זה כי אני אמא שנלחמת על ילדיי ודואגת שתמיד יהיה להם הטוב ביותר! וגם עכשיו אני אומרת דיי!! כל מי שמבין לליבי ורוצה לעזור לי במלחמה בשתיקה שישתף את הפוסט הזה"

תמי נחמיאס פרסמה בדף הפייסבוק :

"האירוע הסתיים -חזרה לשגרה" ארבע מילים שלכאורה אמורים לסמל עבורי האזרחית הפשוטה את ההזמנה להירגע ולהשרות רוגע ושלווה על ילדיי".

אז רגע אחד קטן אשתף אתכם/ן איך ארבע מילים שאמורות להרגיע -הן מציאות החיים הבלתי נתפסת,הבלתי נסבלת שבה אני ומשפחתי וחבריי ושכנותיי חיים.

האירוע - משמע ,פעולה אשר חורגת מהמציאות ,סכנה ממשית לחיי או לסביבה שבה אני חיה,מציאות בה אני וילדיי נכנסים לדריכות בלתי נסבלת ואי וודאות מהמתרחש או מהעתיד להתרחש בזמן הקרוב .

הסתיים- מהשורש סיים (לא חזקה בלשון),לכאורה אמור לסמן משהו שהתחיל והגיע לסיום,אבל כאן מדובר על הסתיים שאינו מתחייב להגדרות, כי כאן הכל למעשה 'מתחיל' .

עכשיו מתחילות המחשבות הפחדים והחרדות; אם יש מסתנן נוסף שחמק שהרי כפי שזה חצה את הגדר יכולים גם אחרים ,המחשבות על תנועת המטוסים בשמיים ,על מה תהיה התגובה ,האם תהיה הסלמה בלילה ,האם כדאי לארוז ולנסוע עכשיו כשהילדים ישנים או להמתין לבוקר,להעביר את כולם לממ"ד,לקום לנעול שוב את הדלתות ,להשאיר או לכבות אורות בבית ,כי מה יותר בטוח, ועוד ועוד. חזרה - כמה מכם מקבלים פקודות מכוחות הביטחון על בסיס יומי ,כמו לצאת דרך שער המילוט,לא להסתובב בחממות הצפוניות,או כמו הפקודה הזו ,"חזרה" !!!!

ומלבד הקושי שמצווים עליי ושאני אמורה בחיים האזרחיים שביקשתי לעצמי להישמע להוראות ולפקודות -הפקודה הספציפית הזו "חזרה",היא הקשה ביותר .

כי כמו מילות השיר "לא יהיה לי רגע כמו הרגע שלפני" אני כבר לא יכולה לחזור לשום מקום שהייתי בו לפני ,אני וילדיי וחבריי ושכנותיי וכל מי שחי את המציאות הבלתי נסבלת הזו -פשוט איבד את היכולת לחזור !!! דפיקות הלב שמלוות אותנו יממה אחרי קריאת צבע אדום,הבית שהפך למקום שבורחים ממנו ,התגובות של אנשים כשאני מציינת שאני גרה בעוטף ,הרגישות שמתפתחת לילדים שלי מרעשים גבוהים .

כל אירוע- כזה שמסתיים -לא מחזיר אותי לשום נקודה שבה הייתי אלא שורט יותר ויותר שורט את תחושת הביטחון שורט את האמון במדינה ובהנהגה שורט את התקווה שיכול להיות אחרת והגענו למילה האחרונה . שגרה - כמה פעמים אתם נסעתם לעבודה וברדיו שמעתם "יממה של שגרה בעוטף עזה" וזה עורר בכם זעם ולא נחמה.

אז בוודאי למי שלא נמצא ברדיוס זה מרגיע ,הנה ההם מהדרום חזרו לשגרה ,אפשר להתעסק עכשיו בחדשות בדברים יותר פיקנטים כמו המטוס של ביבי או הציוץ של טראמפ אז השגרה הזו שמתקיימת פה היא פשוט העדר השגרה ,לחזור לשגרה משמעו "לקבל עליי ועל ילדיי חיים ללא שגרה ",כאלו אשר מאלצים אותי לקחת בממוצע 4-5 ימי חופש מהעבודה ,לארוז את חיי תוך 10 דקות לתוך רכב ,להיות עם אפליקציית צבע אדום ,לסמן לי בראש בכל טיול רגלי במושב עם ילדיי לאן אני יכולה לברוח,לתדרך כל בייביסיטר שמגיע/ה שעה על אם וכאשר יש צבע אדום ובסוף אולי לומר לה/ו מה הם אוהבים לאכול. להודות על כך שחזרנו מחו"ל שעה לפני שהתחמם פה ותוך שעה להיות שוב בהעדר השגרה הזו.

אז פעם הבאה שמישהו/י מכם/ן קורא בכתוביות על מסך הטלויזיה האירוע הסתיים -חזרה לשגרה תדעו שאצלנו הכל רק מתחיל ואין לנו שגרה לחזור אליה".