תלמידי אמית שדרות הנציחו את מורם בכור חי סויד הי״ד תושב שלומית

רס"ר (במיל') בכור חי סויד הי''ד, חבר כיתת הכוננות של שלומית, נפל בקרב גבורה במושב פרי גן ב-7 באוקטובר 2023. הוא יצא עם חבריו מיוזמתם להדוף עשרות מחבלים שתקפו את פרי גן, והציל מתושבי המושב.

היום נפתח במפגש מרגש עם ספי בן חיים, חברו של בכור ומי שלימד לצידו בקריית החינוך. ספי שיתף את התלמידים בסיפורים על מידותיו הנאצלות של בכור ועל דרכו החינוכית. לאורך כל שעות הפעילות, התלוותה אל התלמידים אמו של בכור, הדסה סויד, שחזתה מקרוב בדור הצעיר ממשיך את דרכו של בנה.

בפינת ההנצחה שנחנכה לאחרונה בשלומית, הפשילו התלמידים שרוולים ועבדו בשיתוף פעולה: הם שתלו שתילים חדשים ובנו נדנדות עץ בעבודת יד, כחלק מטיפוח הארץ שכה אפיין את בכור.

חיים יפרח, תלמיד כיתה י', שיתף: "זה היה יום מוצלח ומשמעותי מאוד. עבדנו בצוותא ובנינו את הנדנדות לזכר בכור, שהיה מורה אצלנו. הרגשנו שהוא מלווה אותנו ושאנחנו עושים משהו שבאמת היה משמח אותו".

מוטי קרמר, מנהל קריית החינוך אמית שדרות, הביע סיפוק רב מהמיזם: "היום הזה הוא הגשמת הייעוד של בכור – שילוב של חינוך עם אהבת הארץ. המשכנו את המורשת שלו לבנות את הארץ ולטפח אותה, וראינו איך הערכים הללו מחלחלים אל התלמידים דרך הידיים והלב".

רס״ר בכור חי סויד הי״ד

כור נולד בנתיבות, בבית חולים סורוקה, הבן הבכור במשפחה לשלושה אחים: נאור, לידור ואור, בן להורים יעקב והדסה סויד.
נקרא בכור- על שם סבו, והיותו בן בכור.
גדל עד גיל 13 בנתיבות ולאחר מכן משפחתו והוא עברו לשובה.

למד בבית ספר נתיב אליהו עד כיתה ז, ולאחר מכן למד בבית ספר הצבי.
שסיים את כיתה יב' עבר לישיבה נווה דקלים באשדוד.

לאחר מכן התגייס לצבא לגבעתי, היה מ"כ , ואהב מאוד את השירות שלו .
בכור , שמאוד אהב את ארץ ישראל, חלם עוד מהיותו ילד להיות מורה של"ח, וכך
שסיים את הצבא חזר לישיבה,התחיל ללמוד הוראה, והכיר את אישתו נאורה, בשבע ברכות של חברים משותפים.
בכור ונאורה, התחתנו ביום ירושלים, ותחילה גרו באשדוד בישיבה, ולאחר מכן עברו לבית אחר, ושם נולדה הבת הבכורה כרמי.
לאחר כמה שנים , עברו לשלומית, והיו בין הראשונים שהגיעו לשם.
תחילה עברו לבית זמני, ושם נולדה הבת השניה עלמה, את בית הקבע שלהם, בכור בנה במו ידיו.
שעברו לבית הקבע, נולדה הבת הקטנה , שקד.
וממש לא ממזמן הוא סיים את הקומה השניה שממש נשארו בה דברים אחרונים לעשות , אך בצער רב לא הספיק.

בכור, עסק בהוראה ב7 שנים, לימד בקרית גת, באשקלון , יד מרדכי.
לאחר מכן עזב כי הרגיש שהוא לא מוצא את עצמו בהוראה , המרובעות של ללמד את אותו החומר, תסכלה אותו .
תחילה ניסה לעבור מבית ספר לבית ספר, אך שראה שהוא אינו מאושר יצא לשבת שבתון.
אימו הדסה מספרת שהיה אומר שמה לא אוהבים לא עושים, לעבוד באהבה, להנות.
לאחר מכן הקים עסק עצמאי, כגנן, והיה קרוב לסיים לימודים של עיצוב נוף.

בכור אהב מאוד את הבנות שלו היה עושה איתם שטוית בלאגנים וגם אבא קשוב ומבין ועם זאת גם יודע לגרום להם להקשיבו שצריך .
הבנות ממש מחוברות לאבא שלהם .

לבכור היו המון תחביבים, אהב לעבוד עם הידים לטייל בארץ ,לבנות את הארץ , לנסוע עם חברים בטקטקורון בשטחים.


במהלך השנים שבכור ונאורה ביחד הם שידחו והכירו בן כ8 זוגות משותפים .

ב7 לאוקטובר, בכור היה באותה העת אצל הוריה של נאורה, ששמע בוואצפ את חברי כיתת הכוננות מבקשים סיוע, יצא בלי לחשוב פעמים, ללא נשק עליו .
וכך שפגש בבני העוולה , נלחם בידיו, עד הרגע האחרון, שנרצח.

הוא הותיר אחריו אישה וילדה , יהי זכרו ברוך