2,500 איש מעוטף עזה השתתפו בעצרת זיכרון לטבח 7 באוקטובר: "לעד נזכור את הטבח. נזכור, נתקן ונבנה את ישראל מחדש"
05.10.26 / 03:59
בעצרת שהתקיימה הערב (4.10), ביער חרבות ברזל, השתתפו אנשי קיבוצים ומושבים מהנגב המערבי, תושבי ערי הדרום, משפחות שכולות, שורדי שבי, נציגי כוחות הביטחון, נציגי קק"ל, מד”א ותנועות הנוער.
העצרת התקיימה ביער הזיכרון שהוקם על ידי קרן קימת לישראל לזכר הנרצחים והנופלים בטבח ובמלחמה. במסגרת הקמת היער ניטעו עצים על ידי משפחות שכולות, ולצד כל עץ הוצב שלט זיכרון המאפשר להאזין לשיר שבחרה המשפחה לזכר יקירה.
את העצרת הובילו קרן קימת לישראל, התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, המועצה האזורית אשכול והמועצה האזורית שער הנגב, שהתחייבו להמשיך לקיים את עצרת הזיכרון לטבח 7 באוקטובר לדורות, דווקא בעוטף עזה.
אייל אוסטרינסקי, יו”ר קק”ל:
״שלוש שנים אחרי ה־7 באוקטובר, המחויבות שלנו לעוטף מתבטאת לא רק בזיכרון ובהנצחה, אלא בעשייה יום־יומית בשטח. עבורנו, 7 באוקטובר אינו רק יום אחד בשנה שבו מרכינים ראש, אלא יום מכונן שהחל ממנו, כבר 1,093 ימים, עובדות ועובדי קק״ל קמים בכל בוקר ופועלים לצד קהילות העוטף ואנשיו במעשים ולא בדיבורים. קק״ל תמשיך לקחת חלק משמעותי בתקומת האזור, בשיקום, בבנייה מחדש ובחיזוק ההתיישבות. לא נאפשר לאף אחד לטמא את הזיכרון ולהכניס פוליטיקה קטנה כגדולה אל השכול הקדוש. לא נקבע עבור הקהילות כיצד להנציח את יקיריהן. תושבי העוטף שבוחרים בכל יום מחדש בקהילה, בהתיישבות ובחיים הם תמונת הניצחון שלנו״.
ליאור שמחה, מזכ”ל התנועה הקיבוצית:
“נזכור לעד את טבח שבעה באוקטובר. נזכור את המחדל שהותיר למחבלי הנוח’בה לטמא את המקומות שהיו בטוחים מכל. בקיבוצים יש מנהג, לא לנעול את דלת הבית – סמל לאמון בין החברים. את גן העדן האנושי הזה, שחלוצי ארצנו ביקשו להגשים, ביקש האויב לרסק לרסיסים. הם ביקשו לא רק לרצוח אותנו, כי אם לרצוח את נפש האומה. אבל את נפשנו, את רוחנו, את חלומותינו הם לא יוכלו לקחת. נחדש את רקמות האמון בינינו, את הרעות, את הסולידריות הישראלית. מה שאירע אסור שיחזור לעולם. עלינו להסתכל לאמת בלבן של העיניים, נדרוש ועדת חקירה ממלכתית. אנו חבים זאת לבנינו, לנופלינו ולפצועים. נזכור. נתקן. נבנה את ישראל מחדש. רק כך, נהיה ראויים לזכרם.”
עמית יפרח, מזכ”ל תנועת המושבים ויו”ר התאחדות חקלאי ישראל:
“קשה לעמוד כאן ולדבר על השבעה באוקטובר. קשה במיוחד כשאתה בן מושב אוהד שבאשכול. אלה נופי הילדות שלי: השדות, הדרכים, היישובים. זה הבית. ובשבעה באוקטובר, הבית שלי־שלנו הפך לזירת מלחמה. אנחנו זוכרים את הנרצחים והנופלים ונישא את זכרם איתנו תמיד. אבל המקום שהם כל כך אהבו לא יכול להישאר רק המקום שבו נגדעו חייהם. האחריות שלנו היא להפוך אותו למקום שבו החיים ממשיכים לצמוח, שבו חוזרים הביתה, מעבדים את האדמה, בונים מחדש את הקהילות ומגדלים כאן את הדור הבא. כי הדרך האמיתית להנציח את מי שאינם איתנו היא להמשיך את מה שהם אהבו – לחיות כאן, לבנות כאן, להצמיח כאן עתיד. החיים שימשיכו לצמוח כאן יהיו הניצחון שלנו והמורשת שלהם.”
מיכל עוזיהו, ראש המועצה האזורית אשכול:
“בימים שבהם גורמים רבים כל כך פועלים לעוות את המציאות ולהשכיח את מה שעברנו אנחנו מחויבים להזכיר שמה שקרה קרה באמת. מחויבים לזכור את הנשמות הרבות שאיבדנו ביישובים שלנו ובמסיבות, ואת גבורתם של אנשי כיתות הכוננות, חיילינו, השוטרים ואנשי כוחות הביטחון. לצד האסון התגלתה גם גבורה במלוא תפארתה. כאן, בבית שלנו באשכול, אנו חוזים בעוצמתה הנדירה של הצמיחה והתקווה. 752 תינוקות נולדו באשכול מאז 7.10. הקהילות חוזרות, משפחות וצעירים מצטרפים, והחקלאים ממשיכים לעבוד את האדמה. המחויבות שלנו היא להבטיח לילדים מציאות אחרת. כי מה שקרה קרה באמת, והאחריות שלנו לוודא שלעולם לא יקרה בשנית. החיטה צומחת שוב, כי אנו בוחרים בכך. בוחרים בחיים ובתקווה.”
אורי אפשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב:
“בשבעה באוקטובר לקחו ממני את בני הבכור נטע, את אמי בלהה, את גיסי אופיר, את אחייני ניצן ואת גיסי אורי. הכאב לא עובר, אבל אני לא לבד בכאב. כבר באותה שבת אמרתי לבתי: אנחנו בוחרים בחיים. בקרוב תיזרע החיטה בשדות הנגב המערבי, אותה אדמה שספגה אש ודם ותספוג זרעים של תקווה. הילדים שיגדלו כאן יראו קהילות שחזרו הביתה, בתים שנבנים מחדש ועתיד שנבחר בחיים. שלוש שנים אחרי, אנחנו דורשים לדעת את האמת. דורשים ועדת חקירה ממלכתית. כי בלי אמת אין אחריות, בלי אחריות אין אמון, ובלי אמון אי אפשר לבנות את הבית שלנו. נזכור, נדרוש אמת, נתקן, נזרע, נבנה ונחיה״.
יזכור מיוחד שנכתב לטבח שבעה באוקטובר על ידי מכון שיטים, הוקרא בעצרת: יִזְכּוֹר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה וְהַשָּׁלוֹם, קָרְבְּנוֹת טֶבַח הַשַּׁבָּת הַשְּׁחוֹרָה תשפ"ד. נִזְכֹּר אֶת הַנִּרְצָחוֹת וְהַנִּרְצָחִים בַּבַּיִת, בַּשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ, בְּשִׁטְחֵי הַנֶּגֶב הַמַּעֲרָבִי, שֶׁנִּפְרְצוּ וְנִכְבְּשׁוּ בִּידֵי אוֹיֵב אַכְזָר וַחֲסַר רַחֲמִים. אֶת הָאֵם הָאוֹחֶזֶת בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֶיהָ בְּיָדִית דֶּלֶת הַבַּרְזֶל לְגוֹנֵן עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ מִפְּנֵי הַמֵּזִיד שֶׁמִּנֶּגֶד. אֶת הָאָב הַמַּשְׁלִיךְ יְלָדָיו מֵחַלּוֹן בֵּיתָם הַבּוֹעֵר וּמְזַנֵּק אַחֲרֵיהֶם וְסוֹפֵג בְּגוּפוֹ אֶת קְלִיעֵי הָעוֹפֶרֶת. אֶת הָרֵעִים הָרוֹקְדִים לְאוֹר הַשַּׁחַר וְהִנֵּה הֵם נִּמְלָטִים בַּשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַמְּרַצְּחִים וּמִפְלָט אַיִן. אֶת אַנְשֵׁי כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן וְהַהַצָּלָה וְאֶת הָאֶזְרָחִים, שֶׁחָשׁוּ מֵרַחֲבֵי הָאָרֶץ לְעֶזְרַת אֲחֵיהֶם הַמֻּתְקָפִים וְכָרְעוּ בִּשְׂדֵה הַקֶּטֶל.
בעצרת הופיעו האומנים: דוד ד'אור, יובל דיין, קרן פלס ושי המבר.
