600 ימים לשבי: עצרת לראשונה בקיבוץ ניר עוז – זעקה להשבת 14 החטופים שעדיין בגיהינום

העצרת התקיימה בסיומה של צעדת החירות מגוש עציון לניר עוז, בה עמדנו יחד, מכל קצוות החברה הישראלית והבהרנו כי רובו המוחלט של עם ישראל יודע ומבין שהשבת 58 החטופים כולם, בפעימה אחת היא הכרחית, קיומית, והמטרה העליונה אין להם זמן! ולא יהיה ניצחון ללא השבתם.

מדבריה של קרינה אנגלברט, שורדת שבי, אמן של שורדות השבי מיקה ויובל אנגל, ובת זוגו של החטוף רונן אנגל:״אני עומדת כאן היום בקושי רב, על אדמת ביתי השרוף, במקום בו חלקתי עם משפחתי רגעים יפים ומאושרים ובו קרה לי הנורא מכל, כי אני יודעת איך זה מרגיש.

 אני יודעת איך מרגיש הפחד, הרעב, החושך, האכזבה והגעגוע. ולא הגיוני שאנחנו עדיין שם. שישנם עדיין 58 חטופים בעזה, ביניהם רונן שלי, שלנו, והמלחמה עדיין ברקע.

אני מבקשת מכם – כל מי שמעורב, כל מי שמקבל החלטות –

אל תרפו עד שתיחתם עסקה כוללת.

זו לא שאלה פוליטית. זו לא מחלוקת של ימין ושמאל.

וזה גם לא רק מאבק של המשפחות.

זו שאלה של ערכים.

של אחריות.

של מה המשמעות של להיות עם אחד, ומה האחריות שלנו כלפי מי שהושאר מאחור״.

מדבריה של נגה וייס- נחטפה ושבה בעסקה לאחר 50 ימים בשבי:״אני לא יודעת איך הייתי שורדת את היום ה-51. 

כל יום, מרגיש כמו נצח. כל דקה, יכולה להיות האחרונה. 

לא האמנתי כשהגיע היום ה-100 לשבי של אנשים רבים כל כך. ועכשיו, ביום ה-600, אני כל כך מקווה שהם מצליחים עדיין להחזיק שם את התקווה. 

הלוואי שהם יידעו שאנחנו עומדים כאן כולנו עבורם, לא מפסיקים להילחם עליהם. 

הדחיפות להחזיר אותם בעסקה מיידית היא ברורה כל כך, ואני לא מבינה איך הזעקה הזו נשמעת כבר 600 ימים והם עדיין שם. החזרת החטופים ששורדים את השבי האכזר הזה זמן רב כל כך היא קריטית. כל שנייה מסכנת אותם. החזרת החללים דחופה. מרחבי עזה מופצצים שוב ושוב ומסכנים גם את החיים וגם את איתור החללים והשבתם לקבורה ראויה. ככל שהזמן עובר, הסיכוי להשיבם קטן״.

מדבריו של יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ שנרצח בשבי החמאס ושל יוכבד ליפשיץ שנחטפה ושבה:

600 יום, ואנחנו עדיין מדברים על למשוך את המלחמה. החטופים שלנו מניר עוז וכל 58 החטופים בסכנה גדולה, ועל מי אנחנו מסתכלים? אני הייתי רוצה להסתכל על ראש הממשלה שלי. אני הייתי רוצה שהוא יבוא לפה לקיבוץ ויבין אותי, אבל אנחנו מסתכלים על טראמפ.

אני מזמין את ראש הממשלה שלי לפה. הזמנתי אותו ביום הראשון ואני מזמין אותו גם ביום ה-600. אבל טראמפ היום מחלק מטוסים קטאריים והוא טס מעלינו. ואנחנו וילה בג׳ונגל וביער עושים עסקאות ומסיבות ואנחנו לא חלק מהם. ולמי שלא רואה לאן אנחנו מובילים את עצמנו - אנחנו מבודדים, הקהילות היהודיות סובלות, אנחנו מוקצים, ואנחנו נישא בכל ההשלכות על כך שלא שמנו את השבת החטופים במקום הראשון״. 

מדבריה של נירה שרעבי - אלמנתו של יוסי שרעבי שנחטף ונרצח: ״קמים בבוקר אנשי גוש עציון, וחושבים עלינו. מניחים תיק על הגב, ויוצאים לדרך, עם המונים נוספים- מראים לנו שהם לא משאירים אותנו לבד.

בכל מוצאי שבת המונים יוצאים לרחובות, לכיכרות, לעצרות, ומראים לנו שאנחנו לא לבד.

אנשים שאיני מכירה מניפים שלטים עם תמונתו של יוסי. יוסי שלי, שלנו.

חמישים ושמונה חטופים וחטופות הם לא מקרה פרטי. העם אומר את דברו שוב ושוב- הם אנחנו, הם כולנו, החזרתם היא החזרת הערכים שלנו.

קהילות בארי, ניר עוז וקהילות העוטף נכנסו ללבבות של כל העם, ומתנדבים רבים כל כך סייעו היכן שרק היה צורך.

זה העם שלנו. אלה הערכים הנכונים למדינת ישראל.

לא נשלים עם מצב שבו שיקולים פוליטיים משפיעים על אסטרטגיית מלחמה.

לא נשלים עם מצב שבו קדושת החיים אינה קודמת לכל.

לא נשלים עם מצב שבו כבוד המת אינו ערך מוביל!״.

מדבריה של מיכל עוזיהו- ראש מועצת אשכול: ״אנחנו חייבים לזכור - אנחנו העם. לא ימינה, לא שמאלה, לא דתיים, לא חילוניים. אנחנו העם. אנחנו עם שאלפי שנים שרד אסונות רבים. ובכל זאת, מעולם לא הגדרנו את עצמנו דרך האסונות, אלא דרך הבחירה בחיים ובתקווה. ומה שנתן לנו את הכוחות לבחור בחיים ובתקווה הייתה הערבות ההדדית שלנו. 

אז אני רוצה לדבר על שבועות ואני רוצה לדבר על השבועה. השבועה של מדינת ישראל לאזרחיה. שלא משנה מה יקרה, כל ישראל ערבים זה לזה. ואני רוצה לדבר על החג היקר הזה, חג השבועות שאני גדלתי על החג הנפלא הזה כחג חקלאי. אחרים גדלים עליו כחג מתן תורה. החג הזה שכל ישראל התקבצו סביב הר סיני וחיכו לקבלת עשרת הדיברות, לקבלת התורה, לקבלת הרגע שמגדיר את הערך המוסרי שמוביל אותנו. אם אנחנו נהיה הדור שנמוסס את הערך המרכיב הבסיסי ביותר של כל ישראל ערבים זה לזה, אנחנו נחרט כדור של חורבן״.

מדבריו של נעם תיבון- אלוף במיל', מח״ט חטמ״ר עציון לשעבר: הקו שמחבר בין גוש עציון לניר עוז ברור לי מאוד- מעולם לא היה במדינת ישראל מאבק צודק יותר, יהודי יותר, ערכי יותר וכואב יותר מאשר המאבק להחזיר את אחינו ואחיותינו מידי רוצחי החמאס בעזה.

כשהייתי מח״ט עציון חייבתי כל חייל שהגיע לגזרה להגיע לכפר עציון וללמוד על קרב הגבורה שבו נפלו ונשבו לוחמי גוש עציון האמיצים במלחמת העצמאות. 

אני ממליץ לרמטכ״ל איל זמיר לחייב כל חייל בצה״ל לבוא לפה לניר עוז וללמוד על קיבוץ ציוני שמנהל קרב גבורה, ושאחד מכל ארבעה מתושביו נרצח או נחטף לעזה ואף חייל צה״ל לא מגיע להגן עליו.

במלחמת העצמאות היה לנו מנהיג שהבין שגורל השבויים הינו מרכיב מרכזי בלכידות ומורל העם והמדינה הצעירה ולכן תוך שלושה שבועות חזרו הנשים ותוך שמונה חודשים חזרו אחרוני השבויים לארץ. וגם עכשיו יש חטופים בחיים ואנחנו מחוייבים להחזיר אותם הביתה למשפחותיהם!״