רז שוורצמן מקיבוץ גבים חוזר לאדמה – ומסייע לבנות עתיד לחקלאות הישראלית

"זה מה שהתחברתי אליו עוד כילד בקיבוץ"

רז מספר "סבא שלי היה חקלאי. אבא שלי לא חקלאי, אז זה קפץ דור", מספר שוורצמן. "אני לא באמת זוכר את סבא שלי, הייתי צעיר כשהוא נפטר. הגעתי לתחום מתוך עניין אישי ולא מתוך מסורת. זה מה שהתחברתי אליו עוד מהיותי ילד בקיבוץ. אחרי הצבא והטיול החלטתי שזה הכיוון – תואר במשהו שאני אוהב ומעניין אותי".

לדבריו, יש כיום מגמה חדשה בקרב צעירים: "התחום יותר קורץ לדור הצעיר, כי יש יותר אופציות תעסוקה. מי שלומד חקלאות לא בהכרח יישאר בשדה – יש גם אפשרויות בהייטק, בתעשיית המזון ובתחומים נוספים. הפקולטה נותנת כלים שפותחים דלתות להרבה כיוונים".

"השדות על הגבול – ויש בזה תחושת שליחות"

החיים בקיבוץ גבים, הממוקם על גבול רצועת עזה, הופכים את העיסוק בחקלאות ליותר ממקצוע. "אני גר על הגבול והשדות הם על הגבול – אני לא מכיר משהו אחר", הוא אומר. "יש בבחירת המקצוע גם תחושה של שליחות, במיוחד בתור מישהו צעיר שנכנס לתחום".

השקעה בדור הצעיר – כבר מבית הספר

לדברי נועה שיין, מנהלת תחום קיימוּת ואחריות תאגידית באדמה, יש חשיבות עצומה בהכשרת דור העתיד כבר בשלבים מוקדמים: "המאמץ למשוך צעירים לענף צריך להתחיל הרבה לפני האקדמיה. לכן אנחנו מפעילים שתי חוות חינוך חקלאיות באשדוד ובבאר שבע, אליהן מגיעים מדי שבוע כ־6,000 תלמידים. שם הם לומדים על חקלאות, תזונה ועבודת אדמה, ומבינים איך האוכל מגיע לצלחת. המטרה היא לעורר סקרנות ולהוביל צעירים לבחור בעתיד בתחום".

קרן ADAMA לחקלאי העתיד

הקרן, שהוקמה בינואר 2024, מסייעת לכ־20 סטודנטים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית במימון לימודיהם לתואר ראשון ושני במקצועות האגרונומיה. מטרתה – לשקם את הענף שנפגע קשות במלחמת חרבות ברזל וטרם התאושש, אך גם להזרים דם חדש ורענן למערכת החקלאית הישראלית.

מתוך מעריב.