יגב ורימון בוכשטב מקיבוץ נירים נחטפו לעזה
אלדה נתנאל
29.10.23 / 14:52
להאזנה לתוכן:
תגים:
יגב ורימון בוכשטב
יגב בוכשטב (34) ורימון קירשט בוכשטב (36) נולדו בעוטף עזה והקימו בית בקיבוץ נירים - "מלא בפרחים, מוזיקה ואהבת האדם ובעלי החיים". הם הקדישו את החיים שלהם לטיפול בחיות שעברו התעללות ולחמישה כלבים וחמישה חתולים שהצילו ואימצו לביתם. ביום שבת בצהריים ההורים של יגב הגיעו לביתם של יגב ורימון אך מצאו "בית ריק עם קליעים על הרצפה". הכלבים והחתולים נעלמו. הוריו של יגב, שגרים סמוך, הצליחו להגיע לביתם בצהריים עם כוח צבאי, אך מצאו "מקום ריק עם קליעים על הרצפה". גם הכלבים והחתולים שהם גידלו נעלמו יגב ורימון, מוחזקים כבר למעלה משלשה שבועות בידי החמאס. חייבים להחזיר אותם הביתה.
אחות של יגב נופר כותבת
"שמי נופר בוכשטב, בת קיבוץ נירים. כמו רבים מחבריי, גם בשבילי המציאות התהפכה ביום שבת ה-7.10.
התעוררתי בבוקר יום שבת, בדירה שלי ברחובות, לאזעקה. באופן מוזר, כאשר הכריזה של הצבע האדום מופעלת אני קופצת בשניות מהמיטה, אבל לאזעקות הגוף עוד לא התרגל. חצי באדישות עוד החלפתי בגדים וחשבתי שזה סתם עוד אירוע שגרתי, אזעקה אחת ונחזור לישון. אבל זה לא קרה.
התחלתי לשלוח הודעות למשפחה, להורים, לסבתא, ליגב, כולם בקיבוץ. מתורגלים למצב, ההורים ענו שנכנסו לממ"ד, עם סבתא כבר התחלתי להבין שמשהו קורה, שמדברים על חדירה. אבל בסדר, זה משהו שכבר קרה בעבר. לתשובה שקיבלתי מיגב ורימון לא הייתי מוכנה- רימון, שנשמעה עוד בהלם, הקליטה בהודעה שהם רואים מחבלים מחוץ לחלון ומהר סגרו את החלון ונכנסו לממ"ד. כמובן שהיא מיד הוסיפה שהם ביחד ונזהרים ושאשמור על עצמי.
-
מפה התחילו שעות של חוסר וודאות ודאגה. האזעקות שלא הפסיקו כבר הפכו לעוד רעש ברקע, הראש היה כבר מזמן בקיבוץ. השעות עוברות. ההורים מדי פעם שולחים סימן חיים. סבתא מתקשרת ומספרת שהיא בסדר, רק שהבית קצת נפגע. ומיגב ורימון עדיין אין תשובה. בראש כבר מתחילים להריץ את התרחישים הכי גרועים ומצד שני עוד יש תקווה, אולי זו רק הבטרייה שנגמרה. ברקע גם עולות מחשבות על חברים בקיבוץ, חברים מבית הספר, מהמוסד. הפחד מלשמוע ולהבין שעוד מישהו שאהבת אולי נפגע, נעדר או איננו כל הזמן מחלחל. ברקע גם עולה השאלה למה דווקא היום לא הייתי בבית, לפחות להיות עם ההורים ברגעים הנוראיים האלה שעברו.
-
החשש הכל כך גדול אכן התממש ובמקום לשמוע שכולם בסדר ופונו למרחב בטוח, הודיעו שהצבא עשה סריקות, אבל יגב ורימון לא בבית, כנראה נחטפו. ישר עולות מיליון שאלות- מה עובר עליהם עכשיו? האם הם מפחדים? (איך אפשר בכלל שלא?) האם הם ביחד? (אולי הם יחד עם עוד אנשים שהם מכירים) ואיך בכלל אמורים להרגיש במצב כזה? איך ממשיכים מפה הלאה? מה עושים עכשיו???
-
יגב הוא אחי הגדול. הוא הכיר את רימון כבר בבית הספר, המוזיקה תמיד חיברה ביניהם. מרגע שנפגשו בשנית, לפני מספר שנים, הם לא נפרדו לרגע. אני זוכרת את הרגע שהם התקשרו יחד לספר שהם מתחתנים (אמא לא התאפקה ומההתרגשות וההפתעה סיפרה לי קצת לפני), אני זוכרת שממש יכולתי לראות את החיוך והאושר שלהם דרך הטלפון. ככה הם גם חיו, בבועה הקטנה שלהם, תמיד מחובקים ואוהבים ומלווים בכלבים והחתולים שהם כל כך אהבו.
-
יגב ורימון בוכשטב נחטפו באכזריות מביתם בקיבוץ נירים על ידי טרוריסטים מארגון חמאס ביום שבת ה7.10.
עזרו לי לשתף את הסיפור שלי ושלהם ולהחזיר אותם הביתה בשלום
