ממשיכים עד החטוף האחרון העצרת השבועית בכרמי גת ובצומת הקשתות

ענבל בכר מקיבוץ בארי, דודתם של עידן וסהר ברוך ז"ל, כלתה של גאולה בכר ז"ל, נשאה דברים הערב בצומת הקשתות

"בני בן ה-11 וחצי שאל אותי: “אמא, למה לא מחסלים את חמאס?”, אמרתי לו שצה״ל מנסה, אבל זה לא כל כך פשוט. ואז הוא אמר, בתמימות של ילד, משפט שהקפיא לי את הלב: “אז לא נוכל לחזור לבארי, כי אם הם עדיין שם - בטוח יהיה עוד שביעי באוקטובר”, וכמו הילד בסיפור “בגדי המלך החדשים”, שזעק שהמלך עירום, הבן שלי זועק אמת פשוטה: כל עוד חמאס שם - לא נוכל לחזור. וכל עוד לא נדע היכן כשלנו - לא נוכל באמת להגן. ועדת חקירה ממלכתית היא לא פריבילגיה. היא חובתנו המוסרית - כלפי מי שאינם איתנו עוד, כלפי החיילים שמסרו את נפשם, כלפי הפצועים שעדיין בבתי החולים וכלפי אלו שחזרו הביתה אחרי מאות ימי מילואים, אבל לא מצליחים לחזור אל החיים."

מדבריו של חמי גולדין, אחיו של הדר גולדין ז״ל בכרמי גת :

״כבוד הוא לי לעמוד פה כי אני חושב שבשבעה באוקטובר שקרה לנו הנורא מכל, העם הזה קם ואמר לא עוד. ואני רוצה להגיד משהו לגבי רן -
אין דבר כזה שלא מחזירים אותו. השבוע אנחנו מציינים את ה-30 להדר ואני בבושה, איך אנחנו מגיעים לעשות 30 להדר ורן לא כאן. אז אני לא יודע כבר למי לפנות עם כל התירוצים, במיוחד שהמפקד של רן, מר בן גביר, יודע לעשות הרבה סיבובי ״וואסח״ בהרבה מאוד מקומות. אז נגמר לעשות וואסח עלינו, ונגמר להשאיר אנשים מאחור בשדה הקרב. ולא יקום ולא יהיה שמישהו יתעורר בבוקר, יגיע לדרום, ויסתכל שם על הנוף, וידע שעוד מישהו מאיתנו שם. אז מכאן המסר הוא מאוד מאוד ברור למקבלי ההחלטות שמתעסקים בשטויות: אין לכם מילה להגיד לנו עד שאחרון החטופים יהיה פה, וזה רן״.

מדבריה של נירה שרעבי, אשתו של יוסי שרעבי ז״ל:

המעגלים האישיים והמשפחתיים של משפחות החטופים מבארי נסגרו, ועכשיו - נסגר גם המעגל הקהילתי. אנחנו זוכרים בכל רגע ורגע - יש עוד מעגלים לסגור. אנחנו חייבים לוודא שמשפחת גואילי תוכל להיפרד מרן האהוב.
אני סומכת על כל אחד ואחת מאיתנו - שלא נשאיר אותם לבד. אני יודעת כמה עם ישראל עטף ועוטף אותנו. אני רואה אתכם מולי ומרגישה את העוצמה של העם הזה.
זוהי הישורת האחרונה של מאבק ארוך וערכי מאין כמותו. אסור לאפשר מעבר לשלבי ההסכם הבאים בלי שהחטוף האחרון מוחזר אלינו. זו הזדמנות שלא תחזור, זה הרגע לוודא שלא משאירים אף חטוף מאחור. שלא משאירים אף משפחה מאחור. שלא משאירים את הערכים שלנו מאחור. רק אז השמש תוכל לשקוע על השבעה באוקטובר, ונייצר את היום החדש שחייב כבר להגיע״.

מדבריה של מיכל גומא:
״אנחנו עומדים כאן לאורך חודשים רבים כל כך. כדי להגיד בקול ברור: רן גווילי חייב לשוב הביתה - עכשיו - למשפחתו ולקהילתו. חסרונו מותיר את החברה כולה פצועה. המאבק לשחרורו הוא גם מאבק על הנשמה של כולנו. לא ננוח עד שרן גווילי יחזור. לא נניח עד שהאמת תתברר.
ולא נפסיק לעמוד יחד, כי היחד הזה הוא מקור הריפוי שלנו. היחד הוא ההוכחה שאנחנו עדיין עם, עדיין קהילה, עדיין בני אדם. בני אדם שמסרבים לוותר על החיים ועל התקווה. אלו יובילו לשיקום ולריפוי״.