לאחר שנחטף ונרצח בשבי סהר ברוך תושב קיבוץ בארי הובא למנוחת עולמים באדמת הקיבוץ

סבו, יצחק בכר, שאיבד את אשתו גאולה בכר ב7.10, הקריא קדיש.

לאחריו הספידו:

תמי ברוך, אמא של סהר, ולאחריה אורן ברזילי שר את "אני אחלום לנצח" אליו התייחסה תמי בהספדה, לאחר מכן הספידו רבקה מנור וענבל בכר, דודות של סהר, בני כיתתו בקיבוץ, כיתת אננס, וובה מינדל, חבר ומפקדו בצבא, רונן דרוקמן, חברו מהטיול בדרום אמריקה ומאיה ושירה, בנות דודו. 

ההספד של תמי ברוך, אימו של סהר

"סהר יקר שלי , סוף סוף הוחזרת הביתה, 758 באוקטובר ואתה מובא לקבורה. לא יודעת מה אתה יודע אז אשתף אותך כאן, ביום הפוגרום הנורא בבארי ובעוטף נרצחו כ – 1179 אזרחים וביניהם עידן שלנו וסבתך גאולה (אמי). באותו יום מזוויע נחטפו 251 חטופים. מאז בשנתיים האחרונות מתנהלת מלחמה להחזרת ביטחוננו וחטופינו בה נהרגו כ - 1152 חיילים. עכשיו שנתיים אחרי עדיין נשארו עוד 11 חטופים בשבי ורק אחרי שכולם יחזרו, הפרק הנורא הזה בחיינו יוכל להסתיים, ויתחיל פרק חדש של ניסיון שיקום חיינו, הטראומה הקשה הזו תמיד תהיה חקוקה בלבנו.  

זמן רב מידי היית חטוף וזה כבר הפך לחלק מהזהות שלך. לפני היו לך זהויות אחרות רבות כמו טייל, שחקן שח, חותר קייק, תלמיד חכם, חנון, מנוען סטיל, ועוד. קיוויתי בשבילך שיהיו לך עוד זהויות חדשות כמו מהנדס חשמל שרצית להיות, בן זוג, אבא ועוד ועוד, אך זה כבר לא יקרה. יש לנו הרבה אבל לא מספיק זיכרונות יחד. יש בי צער רב שלא ניצור זיכרונות חדשים יחד, שחוויות רבות כל כך לא תחווה בכלל. נפרדת ממך פה באדמת בארי שכה אהבת, ממש פה קרוב הייתי יושבת על אבן בזמן שאתה ואחיך הייתם עושים שוב ושוב מקטעים מהמסלול האדום באופניים. עכשיו אתה קרוב אלינו, לעידן, לסבתא גאולה, ולעוד רבים מאתנו. השיר שבחרנו שישירו לכבוד חזרתך לכבוד קבורתך הוא השיר ששמעתי מאות (טוב אולי אלפי) פעמים מהאמבטיה בזמן שהתקלחת.... אהבתי לשמוע אותך שר ואוהב אותך תמיד, 

אמא".

רבקה מנור, דודה של סהר ברוך ז"ל (אחות של תמי ברוך) 

(בתמונה לצד אחיה יוסי בכר, מירב ברקאי ועובד בכר. קרדיט: אוריאל אבן ספיר):

"סהר, זהו, אתה כאן, למרות שלא כמו שקיווינו אבל אתה כאן לידנו. אנחנו קוברים אותך היום באדמת בארי ליד עידן, אחיך האהוב, אותו ניסית להציל ביום הנורא ההוא. למרות שידענו כבר הרבה זמן שאתה לא בחיים, נשמרה בנו איזו תקווה לחלוטין לא הגיונית, שאולי הכל היה בטעות ושאולי תחזור אלינו בחיים, עם החיוך הצנוע שלך. כעת, גם שארית התקווה הזאת מתפוגגת, ואפשר לומר שהמעגל נסגר. יש לי ממך כל כך הרבה זיכרונות, כבר כשהיית קטן היית שקט ורציני. זוכרת את הטיולים המשותפים לשלג, את משחקי השח ששיחקת מול ארז ועוד הרבה רגעים יפים של ילדות והתבגרות בחיינו המשותפים בבארי. 

סהר,

כבר לא תספיק להצטיין בלימודיך. כבר לא תספיק לספר לנו על חוויותיך מהטיול בדרום אמריקה.

כבר לא תספיק לטייל עוד ולגלות מקומות נוספים בעולם. כבר לא תספיק להסתפר ולתרום שוב את שיערך. כבר לא תספיק להכיר את אהבת חייך ולהקים בית.

חשבתי הרבה על מה שעברת באותו יום נורא ובחודשיים בהם שרדת בעזה. האם ידעת מה קרה לעידן? האם ראית אותו כשלקחו אותך? האם היית לבד במשך רוב הזמן? האם הצלחת לשמור על תקווה גם ברגעים החשוכים שעברת בעזה? 

היית עם נפש של שורד. את שביל ישראל התחלת לבד, עם מעט ציוד, כדי להכשיר את עצמך לקשיים שעשויים לעלות בטיול הגדול. היית בתחילת חייך, והמחשבה עליך שוברת לנו את הלב למיליוני רסיסים. את הבשורה הקשה כל כך על כך שנהרגת קיבלנו בערב נר ראשון של חנוכה, החג שבו היינו נוהגים לחגוג את יום הולדתך, חג שכולו אור ותקווה לניסים אבל לנו לא קרה הנס שייחלנו לו. 

אנו מבקשים להודות לכל מי שבזכותם חזרת אלינו: תודה לכל האנשים בישראל ומחוץ לה, שנאבקו מעל לשנתיים, להשיב את כל אהובינו. 

תודה לכל מי שתמך בנו לאורך כל השנתיים הכואבות האלה, אתם רבים כל כך ולכן לא אנסה לפרט את כולם. תודה לקהילת בארי, למטה משפחות החטופים, לשגרירות בולגריה ולעוד הרבה אנשים טובים שתמכו ואפשרו את התנאים לחזרתך. תודתנו העמוקה לאנשי כוחות הביטחון, לחיילות ולחיילים שסיכנו את חייהם והיו נכונים להקריב את גופם ואת נפשם כדי להביא את התנאים שיאפשרו את חזרתך ואת חזרתם של כל שאר החטופים. כואבים ביחד עם המשפחות ששילמו את המחיר הקשה מכל, ליבנו איתכם תמיד. נותרו עוד 11 חללים שצריך להחזיר, ביניהם מני ודרור שלנו ואנו מייחלים לחזרתם של כולם.

סהר, תשמור עלינו מלמעלה, ותמסור את אהבתנו לעידן, לסבתא ולכל כך הרבה אנשים שהיו כאן ואינם, והם כל כך חסרים לנו".

ענבל בכר, דודתו של סהר

"אחרי יותר משנתיים של חוסר וודאות קיבלנו את ההודעה על השבתך. הודעה ששוברת לרסיסים את שבריר הספק והתקווה. שנתיים שחיינו במאבק בין השכל והלב שאולי זה פייק ניוז או סרטון AI לתעמולה נבזית, כי איך אפשר לחיות עם הידיעה שהיה יכול להיות סוף אחר?*

*תחושת הפספוס כל כך גדולה, הגיע לנו סוף אחר שבו אתה חוזר אלינו על שתי הרגליים ואמא ואבא והאחים גיא וניב מחכים לך בזרועות פתוחות. איך יכול להיות שנחטפת חי וחזרת אלינו בארון??? זה יכול היה להיות בעסקה של נובמבר, או אם מבצע החילוץ לא היה נכשל. הרי אתה כל כך צעיר, החודש היית צריך לחגוג 27, היית אמור להתחיל שנה שלישית באונ' ועם חיים שלמים לפניך. במקום זה אנחנו עכשיו סוגרים מעגל ומביאים אותך לקבורה באדמת בארי, האדמה שעליה גדלת כילד שקט וחייכן, האדמה בה היית בן, נכד ואחיין אהוב, האדמה ממנה נלקחת בברוטליות על ידי מרצחי החמאס, והיא האדמה שאוספת אותך אליה היום.

אנחנו לא יודעים להגיד האם עכשיו באמת נוכל להתחיל את חיינו, האם נוכל רגע לעצור ולהתמקד באבל הגדול שעטף את משפחתינו, האם באמת נמצא נחמה? בשבת השחורה היית עם עידן בבית של אמא, ולאחר שנפצעתם וחשתם מחנק מהשריפה בבית, החלטתם לברוח מהחלון לשיחים, כי אמרת שעדיף לצאת כי למות משריפה זה יותר כואב... וגם ברגעים אלה שידעת שכל הקיבוץ שורץ במחבלים התעכבת בבית כדי להביא לעידן את המשאף. בשבת ההיא איבדנו את סבתא ואת עידן אחיך ורק אחרי שלושה וחצי שבועות קיבלנו הודעה כי אתה חטוף בעזה, שלושה וחצי שבועות של חוסר ידיעה, והידיעה שאתה חטוף - בחיים ההזויים שיש לנו, נתנה לנו תקווה שלפחות אתה תשוב אלינו.

קיווינו כל כך שתשוב אלינו, ידענו שזה יהיה מסע ארוך בגלל גילך אבל החזקנו בתקוה עד ה - 8/12/24 נר שני של חנוכה בו קיבלנו את הבשורה כי נרצחת בשבי. סהר, איזה ילד קסם היית, היה לך חיוך גדול שנמרח על כך הפנים והעיניים שלך היו מתכווצות לקו וכמצופה מילד שנון וחכם היה לך מגוון תחביבים ותחומי עניין, אהבתך למבוכים ודרקונים עם האהבה לילדים הובילו אותך להדריך בחוג הדבקת אותם בעולם הפנטזיה היית איתם בגובה העיניים. אהבתך לילדים באה לידי ביטוי גם בעבודתך אחרי הצבא בזוגונים עם ילדי היסודי, ידעת למצוא את הדרך לליבם של הילדים אם במשחקי קופסא שהיו אצלכם שיגרה בבית, ואם בעבודה בפינת החי או בגינה של הזוגון. היית אהוב על ידי הילדים ועל ידי הצוות. בתקופה של הטיול שלך בדרום אמריקה, מדי פעם היינו רואים תמונות שלך, ראינו את החיוך על פנייך בטרקים כאשר מסביבך הרים גבוהים וטבע עוצר נשימה. אהבת את הטבע, את השקט שבו וידעת להעריך את יופיו. לי אישית תמיד היה ויכוח על אורך השיער שלך, אני תמיד רציתי שתסתפר ואתה בשלך - מאריך ותורם את השיער, כי תמיד הייתה בך נתינה. אפילו ביום שישי ה – 6/10 שאלתי אותך "מתי אתה מסתפר?, כל כך יפה לך קצר". ואתה לא ענית כי אתה בשלך, רק הרמת כתפיים בלי לתת תשובה.

סהר, אנחנו יודעים שעברת גיהינום ולא יודעים אם להתנחם בכך שלפחות הוא היה קצר. אנחנו חיים שוב ושוב בשאלה האם יכולנו להציל אותך, את עידן את סבתא. סהר אנחנו מבקשים ממך סליחה. סליחה שלא זכית לסוף אחר. מקווים שלפחות עתה תמצא מנוחה פה ליד עידן אחיך וסבתא גאולה. אנחנו רוצים לומר תודה לכל אזרחי ישראל שנאבקו ועדיין נאבקים עבור השבתם של כל החטופים, לכוחות הביטחון ולחיילי צה"ל, לעולם לא נוכל להשיב לכם על כך. 

אנחנו קוראים פה בקריאה להחזרת כל אחד עשר החללים החטופים שעדיין לא הושבו לאדמת ישראל ובניהם מני גודארד ודרור אור מבארי. לא נוכל להמשיך בחיינו עד שלא כולם יחזרו. אסור לנו להמשיך בחיינו עד שכולם יושבו!!! סהר, מבטיחים להיות פה עבור אמא, אבא גיא וניב. אוהבים ולא מפסיקים להתגעגע, המשפחה."