614 ימים בשבי – וסוף עצוב: יאיר (יאיא) יעקב הובא למנוחות בקיבוץ ניר עוז
20.06.25 / 16:34
לאחר 623 ימי המתנה מייסרים, הובא למנוחות בקיבוץ ניר עוז יאיר (יאיא) יעקב ז"ל, שנרצח בטבח השבעה באוקטובר, נחטף והוחזק בשבי חמאס במשך 614 ימים. יאיר יעקב, בן 59 במותו, היה אב לשלושה, בן זוג, חבר קיבוץ ניר עוז ועובד חקלאות מסור – ונודע כאיש צנוע, אוהב אדם, אהוב על כל מכריו.
הספדים מרגשים ומטלטלים בלווייתו של יאיא
בשם קיבוץ ניר עוז – עדה בזר:
“יאיר יעקב נולד באופקים בשנת 1964 להורים שעלו ממצרים. בילדותו כונה 'שמנקו' ו'קונדסון', ובנערותו למד בפנימיית מקווה ישראל. שם טיפח את אהבתו לאדמה ולחקלאות. לאחר הצבא קבע את ביתו בקיבוץ מגן, ובהמשך עבר לניר עוז עם בת זוגו רננה. יחד גידלו שלושה ילדים – שיר, אור ויגיל.
יאיא עבד בתחומים שונים בחקלאות ובמוסך בקיבוץ עלומים. הוא היה איש של בוקר, של אנשים ושל לב פתוח. בכל שלב בחייו שמר על קשרים אמיצים עם חבריו הרבים – מגיל הגן ועד ימיו האחרונים.
בטבח השבעה באוקטובר נחטף יחד עם זוגתו מירב. שניים מילדיו – אור ויגיל – נחטפו מביתה של רננה. שיר, בתו הבכורה, שרדה את הטבח. יאיא נרצח ליד ביתו ונחטף חלל. כוחות הביטחון החזירו את גופתו לאחר חודשים רבים של שבי.”
שיר יעקב, בתו הבכורה:
“פאפא... רק ככה הייתי קוראת לך.
כמה חיכיתי לרגע שתחזור, ולא ידעתי שכך זה ייראה – שאתה תובא למנוחות. אני לא מספידה – אני מדברת איתך. מודה, מבקשת סליחה, משתפת, מתגעגעת. רוצה עוד חיבוק, עוד מילה או חיוך.
אני זוכרת את השיחה האחרונה, את קולך הפצוע אומר לי 'קצת נפצעתי', מבקש שאזעיק עזרה. רק 200 מטר ממך – ואני חסרת אונים.
פאפי, ניצלנו. אור, יגיל ומירב כאן. אני מבטיחה לשמור עליהם, על הבית, על מה שיצרת.
לימדת אותי לאהוב את האדמה, את הפשטות, את המוזיקה ואת החיים. השארת בי תכונות שימשיכו להאיר לי את הדרך. אתה איתי בכל יום, בכל מחשבה, בכל תא בגוף.
מי ייקח עכשיו את הכאב שלנו, כמו שאתה לקחת ממני כשהייתי קטנה?
לא נסיים את השיחה. עוד ניפגש – בזיכרונות, בחלומות. אוהבת אותך, מתגעגעת לעולמים.”
אור יעקב, בנו:
“אבא הכי טוב בעולם. אני מתקשה לדבר עליך בלשון עבר. הגעגוע שורף. אני זוכר את הנהיגה באוטו שלך, את הצחוקים, את הבריכה, השש-בש – היית חבר, היית עמוד התווך.
אני מבטיח לשמור עליך חי בזיכרון – לספר עליך, לצחוק מהבדיחות שלך, לחיות כמו שחיית – בפשטות, בשמחה.
נוח על משכבך, אבא. אוהב אותך לנצח.”
יגיל יעקב, בנו בן ה־14:
“אבא, אני מתגעגע אליך מאוד. כל כך חיכיתי לרגע הזה. אני רק בן 14, תראה כמה גדלתי מאז שאתה לא כאן.
אתה לא יודע כמה הייתי צריך רק עוד חיבוק. אני שמח שבלילה האחרון שלנו – היה ערב פרידה.
אני זוכר את השבי, את הרעב, את הפחד, את הרגעים שאמרתי לעצמי 'אבא רואה אותי, אבא ישמור עליי'. ועכשיו אתה פה.
אני מבטיח להמשיך את הדרך שלך, שתמשיך לחיות דרכי. אף אחד לא יוכל לשכוח אותך. מתגעגע לצחוקים, לפשטות שלך, למשפטים שלך, לנסיעות בשדות.
תודה על כל מה שהיית. אני אוהב אותך עד אין סוף.”
מירב טל, בת זוגו שנחטפה עמו:
“יאיא שלי, אהוב ליבי.
מאז אותו היום, 7 באוקטובר, העולם שלנו עצר. ועכשיו, כשהחזירו אותך, הלב מסרב להיפרד. אתה היית ראוי לחילוץ. ואני מודה לכל מי שהחזיר אותך.
היית הגבר הכי מצחיק, אמיתי, נדיר. כל רגע איתך היה מתנה. היום אתה לא פה – אבל אתה איתי, תמיד.
שיר, אור ויגיל איתי – ואני רואה בכולם אותך.
אוהבת אותך אהבת נפש. לנצח תהיה בלב שלי.”
רננה גומא יעקב, אם ילדיו:
“יאיא,
כמעט מחצית מחיי חיינו יחד. בנינו בית, הקמנו משפחה, הבטנו בחיים אחרת – אתה זרמת, אני פחדתי.
היית איש של אנשים, של שפות, של חוויות – לא משנה אם זה בשבט באפריקה או מעבר גבול בסיני. תמיד התחברת. תמיד עם חיוך.
אחרי השביעי באוקטובר עוד האמנתי שתחזור בחיים. בקסם שלך. ביכולת שלך לשרוד. לצערי, זה לא קרה.
אני מקווה שלא סבלת. שנזכור אותך כמו שהיית – רוקד, שמח, שר. לא על פי התמונות האחרונות.
נוח על משכבך בשלום. אני שומרת עליהם."
קיבוץ ניר עוז נפרד היום מאחד מבניו האהובים. יאיר יעקב ז"ל היה דמות נדירה, שכל חייו נגעו באנשים סביבו – באהבה, בפשטות, במסירות. יהי זכרו ברוך.
