|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דנית כהן, בת 19 משדרות, נפלה בשבעה באוקטובר בבסיס אורים, שם שירתה כסמב"צית בפיקוד העורף. בשעה 8:30 בבוקר, כאשר מחבלים חדרו לבסיס, נקטף חייה של צעירה שלא חשבה על עצמה – אלא תמיד על אחרים. מאז האסון, הוריה של דנית חיפשו דרך להנציח את ביתם הבכורה. הבית שבו גדלה, מלא שמחה ואור, הפך בן רגע לשקט וריק. "פעם כל שישי היה כאן שמח, מלא אורחים, מוזיקה, צחוק. היום שומעים רק את השתיקה", מספרת חנה, אמה של דנית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|